בעקבות הפסקת האש בלבנון – על גמישותו האסטרטגית של חזבאללה / מאמר בן למעלה מעשור על תפיסת ביטחון חדשה (לזמנה) – ניצחון ללא הכרעה / מאמר התגובה שטען כי אין תחליף לה / מאמר שהתפרסם חודשים ספורים לפני "חרבות ברזל", שטען כי נדרשת הגנה טובה יותר לעורף / בלבנון משדרים תמונת ניצחון, על אף התוצאות בשטח. פודקסט על מחסום השפה והתרבות, ועל הדנה וצלח בעיני האויב / 44 שנים למותו של הצייר, המאייר, הפסל והסופר נחום גוטמן

"המאיץ החזק ביותר לגמישות אצל שחקנים פוליטיים-צבאיים הוא משבר, מצוקה או כישלון המאיים על שרידותם [...] מ־2006 מיטיב הארגון לשמור על כללי משחק ברורים בין מורתע למרתיע [...] היותו שחקן מפתח במציאות המשתנה בקצב מהיר עיצבה את גמישותו, ואת יכולתו להשפיע על המרחבים השונים שבהם הוא פועל. ההתפתחות הנוכחית [...] בעיקר בכל הנוגע להיתכנות כינונו של סדר לבנוני חדש, מציבה אותו בפני סוג חדש של גמישות אסטרטגית, שרק ימים יגידו אם [...] מערכי ההתמודדות והלמידה של הארגון יאפשרו את התהוותה".

האויב אותו אויב, ההתמודדות אותה התמודדות, הטקסט בן למעלה משלוש שנים וחצי. חזרה למאמר מאת אל"ם ג' וד"ר ק' על גמישותו האסטרטגית של חזבאללה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"אין לאף אחד את הזכות לוותר על אדמה מוסלמית; ניתן רק לעשות הֻדְנַה לפרק זמן מוגבל, שבמהלכו יפסיקו שני הצדדים את הלחימה, ישרור ביטחון ויהיו יחסים הדדיים מסוימים". (שיח' יוסף אל־קרצ'אוי). 

בשער של העיתון הלבנוני אל־אחבאר הופיעה לאחר חתימת הסכם הפסקת האש עם ישראל, הכותרת "עומדים איתן – מנצחים", שניסתה לשדר תמונת ניצחון של חזבאללה במערכה. בספר לחשוב אסלאמית מוגדרת הפסקת האש במילים הֻדְנהַ או צֻלְח – הסכם אי־לוחמה לזמן מוגבל שנועד לשרת תועלת מוסלמית. למשל המוסלמים בשדה הקרב אינם יכולים להמשיך ולהילחם בשל חולשתם, מיעוט מספרם או חוסר מוכנותם הצבאית. לדברי הכותב ההדנה היא חלק מן הג'האד, ואיננה פרישה ממנו. פוסקי ההלכה אמנם מסכימים כי היא מוגבלת בזמן, אך חלוקים בשאלת משכה.

"לחשוב אסלאמית משמע להבין את מונחי היסוד שבהם משתמשים שכנינו, חלקם אויבינו. מושגים כמו ג'האד, הֻדנה, אפילו המושג סלאם. הבעיה המרכזית היא שאנחנו מתבוננים במשקפיים מערביים לעבר תרבות שמשתמשת במונחים ערביים מוסלמים".

עוד על מחסום השפה והתרבות – בפודקסט עם כותב הספר, ד"ר שגיא פולקה

לשמיעת הפודקסט המלא לחצו כאן

"אופי האיומים על ישראל השתנה מאז הקמתה מאיום קיומי של צבאות סדירים לאיום א־סימטרי המבוסס על טרור – שבעיקרו אינו קיומי. בהתאם לכך השתנה מיקומה של ההכרעה בתפיסת הביטחון הישראלית, שבתחילה הייתה אמצעי לסיום סבב עימות, וכעת יש להחליפה בהשגת הישגים במחיר סביר. בעבר שאפה ישראל לנהל מלחמות קצרות כדי לקצר את משך השירות של אנשי המילואים ולמנוע פגיעה במשק. כיום היא מעוניינת בכך כדי להפחית את הנזקים שסופג העורף הישראלי.

על ישראל להפסיק לראות בהכרעת האויב דרך מועדפת לסיום מלחמות ולאמץ תפיסה של ניצחון: השגת יעדי המלחמה באמצעות פגיעה קשה באויב, עד כי הוא ישאף לסיים במהירות את המלחמה. השינוי הזה מומלץ משיקולים של עלות-תועלת: כמעט בלתי אפשרי להשיג הכרעה במובנה הקלסי, מחירה יקר להחריד והיא לא מביאה תוצאות טובות יותר".

מאמר שקשה להאמין שהוא בן למעלה מעשור מאת אל"ם גור ליש, אז רמ"ח תכנון המערכה בחיל האוויר, על תפיסת ביטחון חדשה (לזמנה) – ניצחון ללא הכרעה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"ישראל מצהירה שוב ושוב שלא תבחין בין ארגוני הטרור לבין המדינות שמהן הם פועלים. במילים אחרות: אם החזבאללה יתקוף את ישראל משטח לבנון, תראה ישראל בלבנון אחראית להתקפה ולא תגביל את תגובתה לחזבאללה. אולם כאמור, ישראל נמנעת מכך בשל לחצים בין־לאומיים. לאחר שישראל ויתרה על האופציה של הפעלת לחץ צבאי כבד על המדינות שנותנות חסות לטרור, נותרה לה למעשה רק דרך אחת כדי לשים לו קץ: לפגוע בטרוריסטים עצמם. פגיעה כזאת אי אפשר להשיג ללא כיבוש השטח שבו הם נמצאים, דהיינו ללא השגת הכרעה".

בעקבות מאמרו של אל"ם גור ליש על ניצחון ללא הכרעה – מאמר התגובה שכתב סא"ל (מיל') ד"ר עפר דרורי, ובו טען כי אין תחליף להכרעה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"בעשור וחצי האחרונים הגביר האויב את השימוש בנשק האש, בדגש על תלולת מסלול, כאמצעי לנטרל את היתרון היחסי של צה"ל בהגנת הגבולות ולהגיע לבטן הרכה הישראלית בראייתו – האוכלוסייה האזרחית – ולתשתיות קריטיות לצה''ל ולמדינה. התעצמות יכולות האש של האויב והאש הצפויה לפגוע בעורף [...] מחייבות בחינה ביקורתית של המענה הצה"לי הקיים כיום. תמונת עורף "נקייה", בהתבסס על שכבות הגנה יתירות, תאפשר הפעלת כוח בתנאים שעדיפים לנו ולא בתנאים שעדיפים לאויב".

מתוך מאמר שכתב רס"ן ג', רמ"ד מחקר במודיעין פיקוד העורף, והתפרסם חודשים ספורים לפני "חרבות ברזל", על שנדרשת הגנה טובה יותר לעורף מפני אש האויב המתעצמת.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"התקרבנו למבואות ירושלים. הנהג האיט את מהירות הג'יפ, והכפיות חדלו להתנפנף. מפנים ראש ימינה, מביטים שמאלה, מגלים סימני הרס ומלחמה. בקיעי פצצות בכבישים, גגות הרוסים. ההולכים ברחוב צועדים ליד קירות הבתים ובחסות גדרות האבן. מדי פעם נשמעו קולות נפץ מצד העיר העתיקה. על אף פקודת הפסקת־האש והתחלת ההפוגה, עדיין יורים משם הערבים. אך קולות הנפץ והיריות נמוגים ונמסים בתוך כיפת השמים. העוברים והשבים ברחוב לא הפנו את ראשם לעבר הקולות. התרגלו".

היום לפני 44 שנים נפטר הצייר, המאייר, הפסל והסופר נחום גוטמן. ב־1968 יצא ב"מערכות" ספרו שתי אבנים שהן אחת, שסיפר על בני ובנות דור מלחמת העצמאות.

לקריאת הספר במלואו לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן