גמישותו האסטרטגית של ארגון חזבאללה: מנגנון מוגבל בעידן של השתנות

חסן נצראללה לצידם של מנהיגה העליון של איראן, האייתוללה עלי ח'אמנאי (משמאל) ומפקד כוח קדס קאסם סלימאני (ימין), 2019
"לא החזקים ביותר ולא האינטליגנטים ביותר הם ששורדים, אלא אלה המגיבים בדרך הטובה ביותר לשינוי" (צ'רלס דרווין)
בשלושת העשורים האחרונים עבר ארגון חזבאללה טרנספורמציה תפיסתית ומערכתית חסרת תקדים במונחים של ארגון טרור, שבאמצעותה הצליח לבנות ולשמר את מעמדו כאחד מגורמי הכוח המשפיעים ביותר במזרח התיכון והמאתגרים ביותר עבור ישראל. ממיליציה שיעית קטנה ומהפכנית הפועלת לערעור היציבות הלבנונית, הפך חזבאללה לצבא טרור המחזיק בעשרות אלפי לוחמים ומערכי נשק מגוונים ומתוחכמים בממדים שונים, שולט דה־פקטו בלבנון ומשמש אחד משחקניה המרכזיים של "המערכת הצירית" בצפון הארץ, במשולש איראן-סוריה-חזבאללה.
הטרנספורמציה לא התרחשה בריק. קצב השינוי המהיר והדרמטי בסביבה האסטרטגית של המזרח התיכון בעשורים האחרונים הפך את מערכת הזיקות בין זהויותיו של חזבאללה, תחומי אחריותו, שאיפותיו ואילוציו למורכבת יותר, ודרש ממנו הערכת מצב מתמשכת, הגוזרת גמישות אסטרטגית ומקדמת התפתחות ולמידה. במאמר זה ננתח את מאפייניו ומעצביו המרכזיים של מנגנון הגמישות האסטרטגית של חזבאללה, שלראייתנו משמש כמעצב המרכזי בהיותו מערכת לומדת ואדפטיבית.