האם השכיל צה"ל להפיק את לקחי מלחמותיו וליישמם?
באחרונה עסקתי – יחד עם עמיתי, אל"ם (מיל') אבי שדמי – בסוגיה של הפקת הלקחים בצה"ל ממלחמות העבר. הייתה זו משימה שהטילה עלינו מפא"ת, והיא הוגדרה לנו ב"גבולות גזרה" צרים למדי, לאמור: כיצד השפיעו לקחי המלחמות על הפיתוח ועל ההצטיידות באמל"ח בתחום לוחמת היבשה. עבודה זו סיימנו לא מכבר וסיכמנו אותה במסמך מפורט, שהופץ לגורמים הנוגעים בדבר בתוך מערכת הביטחון. במאמר זה ברצוני לדון בשאלה של הפקת הלקחים בצה"ל ה"יבשתי" ובעיקר בדרך יישומם – במבט יותר רחב. לצורך ביצוע המשימה דלעיל חיטטנו בארכיונים, קראנו מסמכים רבים ושוחחנו עם מפקדים מן העבר כדי להבין מה היו תהליכי הפקת הלקחים בכלל, כיצד התנהלו ומה היו תוצאותיהם בפועל.
התחלנו במלחמת ששת הימים (1967), עברנו דרך מלחמת יום הכיפורים (1973) וסיימנו במלחמת של"ג (1982) ובתהליכים שבאו בעקבותיה. מה שגילינו תוך כדי העבודה, הפתיע אותנו ועורר בליבנו הרבה שאלות ותהיות. לא רק העובדות עצמן הדאיגו, אלא גם התבטאויות ביקורתיות מאוד מפי אנשי צבא בכירים לשעבר ביחס לתהליכי הפקת הלקחים שנהגו בצה"ל. לפיכך חשתי שלא יהיה זה נכון להסתפק בתחום הצר של אותה עבודה ולהתעלם מכל שאר ההיבטים של הנושא. מצאתי שראוי לכתוב את המאמר הזה כמסמך שאינו מסווג – ולכן גם זמין לעיון – כדי להעלות את הנושא לדיון פתוח בצה"ל ומחוצה לו. הערה לאופן הצגת הדברים: מאחר שהרביתי להסתמך על מקורות חשובים שמצאנו בכתובים, החלטתי להביא הרבה דברים בשם אומרם, כלומר לא להסתפק בהפניית הקורא אל המקור, על־ידי "מראה מקום", אלא לצטט קטעים מעניינים מתוך המקורות בצורה ישירה. בסיכומו של המאמר הבאתי כמה רעיונות כיצד ניתן לשפר את פני הדברים - רעיונות שהם זהים, פחות או יותר, להמלצות שניתנו בעבודה המקורית שביצענו לפי הזמנת מפא"ת.