
נושא המצביאות נידון בהרחבה בספרות הצבאית. עם זאת, על אף מרכזיותו של הנושא הזה, חסרה הגדרה רחבה של מיומנויות המצביא כפי שהן מתבטאות הלכה למעשה. מטרת המאמר הזה היא להגדיר את המיומנויות הנדרשות ממצביא בעידן הנוכחי ולבחון את תרומתן של הכשרות הבכירים בצה"ל למיומנויות האלה. השאלה העומדת במרכז הדיון היא אפוא באיזו מידה מותאמות ההכשרות של הרמות הבכירות בצה"ל לפיתוח המצביאות בקרב המפקדים מדרגת אלוף משנה.
בשפה הצבאית נוטים להחליף בין המושגים מצביאות ומנהיגות בלי להבחין בהבדלים הדקים שבין שני המושגים האלה. מה בין מנהיגות למצביאות? מצביאות (Generalship) מוגדרת במילון למונחי צה"ל "כישורים טבעיים וכישורים נרכשים של מפקד בכיר, הניכרים בהפעלת כוח במערכה ובקרב ובתחומי האחריות האחרים. שלוש דרישות למצביאות מוצלחת: ידע מקצועי, חוסן מנטלי ומוסרי וכוח רצון. דרישות אלו באות לידי ביטוי בשילוב תחומים אלו: מנהיגות, ניהול ואמנות הפיקוד על ארגונים צבאיים רחבי היקף".
מנהיגות (Leadership) לעומת זאת, מוגדרת "תכונות אישיות של המפקד. יכולת וסמכות שמעבר לסמכות הפורמלית לפקד על פקודיו. בעת לחימה המנהיגות ניכרת ברצון לנצח ולעשות הכול לשם כך והיא מספקת תכלית, כיוון ומוטיווציה בקרב. תכונות המנהיגות הן טבעיות מיסודן ודורשות לימוד וטיפוח רבים ומתמידים הן על ידי לימוד עצמי מהניסיון ומלקחי מפקדים אחרים והן על ידי לימוד המפקד מעצמו, מניסיונו ומפקודיו".
משתי ההגדרות ניתן לראות שמצביאות היא תובענית יותר ממנהיגות, כיוון שמצביא נדרש להגיע לרמה של אמנות הפיקוד על ארגונים צבאיים רחבי היקף. בספרות מודגש שהמצביא חייב להיות בעל חשיבה מופשטת ואינטלקטואלית הרואה את המערכת בראייה רחבה (מאקרו) ללא צורך להתמקד בפרטים הקטנים (מיקרו) - תפקיד המוטל על המפקדים הזוטרים. זמן התגובה של המצביא ממושך יחסית, ולרוב יעבור זמן רב מרגע קבלת ההחלטה ועד יישומה על ידי הכוחות הטקטיים. זמן התגובה הזה נובע משרשרת פיקוד ארוכה מהמצביא ועד לאחרון הלוחמים. החלטותיו של המצביא, שעשויות לשנות את תוצאות המלחמה, הן כבדות משקל, גם אם אינן מרובות.
בניגוד למפקד הטקטי, הרואה חלק נרחב משדה הקרב ועל סמך התרשמותו זו נלחם, תמונת המצב של המצביא נבנית מערוצי המטה ואינה בנויה על ראייתו האישית. בשלב התכנון מתמקד המצביא בעיצוב הרעיון המרכזי שיבנה את המערכה כולה. זאת בניגוד למפקד בדרג הטקטי המיישם רעיון מבצעי מקומי להכרעת האויב. עיצוב הרעיון המרכזי של מצביא יהיה מוגדר ומנותח לאו דווקא בכלים צבאיים ובשפה צבאית ופעמים רבות יהיה מכוון לשבור את הגיון הלחימה של יריבו. לעומת זאת המפקד הטקטי מכריע את יריבו באמצעות ניצול נקודות תורפה של האויב בשפה צבאית מוגדרת.