הגנת היישוב: תאריך או ייעוד?

היישוב הוא חלק ממערך ההגנה, ויש בו כוח צבאי שמשתלב בהגנה המרחבית; הוא מושא הגנה בהיותו נכס חיוני; והוא הייעוד של ההגנה, בהיותו התגשמות הציונות והאחיזה בארץ. פגיעה ביישוב עלולה להיות תחילתה של מערכה קשה, כפי שקרה במלחמת התקומה, או עלולה בתרחיש קשה יותר לחולל את חורבנו של חבל ארץ שלם.

במאמרם של תא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל ותא"ל עמית ימין הציעו השניים לתכנן את ההגנה ביישוב על בסיס קווי הגנה: הראשון הוא קו הגדר, ואחריו מעגלים פנימיים שאפשר להתכנס אליהם. חזקה על קו המגע שייפרץ, וכך גם על קו הגדר. במרבית היישובים, לפחות ביהודה ושומרון התפיסה אינה מספיקה, ועל כן אבקש להציע תפיסה מעט שונה, לא סותרת אלא מרחיבה את ההצעה הזו.

משימת מחלקת ההגנה: הגן בגזרתך

הרעיון של קווי ההגנה משקף את התפיסה הבסיסית של המרחב המוגן: מערך החזקה שלפניו מערך אבטחה. את המרחב בין הגדר לבתים אפשר לראות כמרחב אבטחה, ואת מרחב הבתים כמרחב החזקה. התפיסה אינה מספיקה משתי סיבות: ראשית, בחלק גדול מהיישובים אין כמעט מרחב פנוי בין הגדר לבתים, לפחות בחלק מהיקף היישוב. במקומות רבים יש מרחב פנוי, אבל אין לו משמעות טקטית אם מפני שאין הבדל טקטי בין החזקת קו הבתים והחזקת קו הגדר - הם שולטים על אותו שטח השמדה ומכשול. מפני שאין אפשרות ממשית לסגת מקו הגדר תוך כדי קרב או לזהות את המאמץ העיקרי של האויב, לשבש אותו ולתעל אותו.

היישוב עצמו, שיש בו קווי הגנה, יכול להיות מרחב החזקה ומסביבו חייב להיות מרחב אבטחה. אנו נוטים להאמין שהמרחב מסביב ליישוב יהיה באחריות הכוח הגזרתי, והיישוב באחריות מחלקת ההגנה. התפיסה הזו טובה לבט"ש או למלחמה מוגבלת, ולא טובה מספיק למלחמה כוללת. במלחמה כוללת לא תהיה אפשרות לתת לכל יישוב אבטחה מלאה. פלוגה גזרתית, אפילו במלוא כוחה, לא תוכל לאבטח את עצמה, ונוסף על כך את הנכסים הצבאיים בגזרתה וכמה יישובים. כמו כן, אנו חייבים להניח שהכוח הגזרתי ייפגע, בדרך שלפחות חלק מהיישובים יישארו לבד. במקרה כזה היישוב חייב לקיים באחריותו מערך אבטחה שייתן למחלקת ההגנה התראה מספיקה להיערך להגנה, וישבש משמעותית את התוקף עוד לפני ההגעה לגדר היישוב. המשמעות של ההנחה הזו היא שמחלקת ההגנה צריכה להיות בכשירות גם למשימת ההחזקה בתוך הגדר כאשר מסביבה יש פלוגה גזרתית באבטחה, וגם למשימת הגן בגזרתך, כולל מערך אבטחה כאשר הפלוגה תיסוג מהמשימה הזו.

מערך אבטחה חייב לכלול מרחב משמעותי כדי למלא את שלוש משימותיו: זיהוי, שיבוש ותיעול של האויב. סביר שמרחב כזה הוא גדול למדי ומחלקת הגנה, אפילו מוגברת, תתקשה להחזיק בו. לכן צריך לראות את מערך האבטחה בראייה כוללת. על מחלקת ההגנה החובה לפעול במרחב האבטחה בכוח מתמרן. הכרה אינטימית של השטח, סיוע הדדי בין היישובים, ניצול מיטבי של משאבי היישוב וריבוי תרגילים, תסייע לו במשימה.

בתוך מרחב ההחזקה, מהגדר פנימה, חייב המגן לקיים עומק. עומק משמעותו יכולת לוותר על שטח בלי להיכשל בקרב. זו המשימה של ריבוי הקווים. העומק יכול להיות המרחב שבין הגדר לבתים, במקומות שבהם יש מרחב מתאים, ויכול להתבסס על רחוב, כמה רחובות, או שכונה כאשר אין מרחב אחר. ביישובים רבים ביהודה ושומרון אין דרך אחרת לקיים עומק, והיישוב צריך להיות מוכן, צבאית, אזרחית ומנטלית, להשתמש בעומק הזה.

עמדת לחימה ביישוב אליעד. צילום: דותן יוסף

בין כיתת כוננות למחלקת אבטחה

המשימה הגן בגזרתך היא אולי הקשה והמורכבת ביותר שמוטלת על מפקד מחלקה בצה"ל. היא שונה ממשימת כיתת הכוננות בבט"ש מכיוון שייעוד האחרונה הוא התקפי. הכיתה תרדוף, או תהיה בהתקפת נגד, אחרי כוח שחדר ליישוב - ותשמיד אותו. ייעוד מחלקת ההגנה במלחמה הוא הגנה. לא במובנה המערכתי - להיות חלק מהמגננה הפיקודית - אלא במובנה הטקטי למנוע מאויב לכבוש את היישוב. המשימה מחייבת כשירות אחרת, שליטה ברשימה ארוכה של תרגולות וטכניקות קרביות ויכולות פו"ש גבוהות.

מבחינתי, העיסוק בנושא אינו תאורטי. דנתי, תכננתי ותרגלתי הגנת יישוב עם מפקדים ביישובים, ואפשר להכינם למשימה. בשנים האחרונות התחזקו מחלקות ההגנה בציוד ובימי אימונים. עם זאת, ההכנה התכנונית וההנדסית של קווי הגנה ביישובים עדין לוקה בחסר, ואין לה מענה תורתי ומשאבי. את החוסר צריך ואפשר למלא. לדעתי, גם הציוד וגם ימי האמונים מספיקים כדי להיערך למשימת ההגנה בתרחיש הקשה ביותר, ועלינו להכין את מחלקות ההגנה למשימה הזו.