ניתוח לוחמה עירונית מודרנית דרך עדשת קלאוזביץ

חיילי צה"ל ברצועת עזה. בניגוד לפעולות בשטח פתוח, לוחמה עירונית מציבה אזרחים, לוחמים ויעדים פוליטיים במגע פיזי מתמיד. צילום: דו"ץ

בין שלל אמרותיו הנוקבות של קרל פון קלאוזביץ, המצוטטת ביותר היא ללא ספק "מלחמה אינה רק מעשה מדיניות אלא כלי פוליטי אמיתי, המשך של יחסי ציבור פוליטיים, המתבצע באמצעים אחרים".  אמנם קלאוזביץ מעולם לא נלחם בעיר כמו פלוג'ה, קייב או עזה, אך אילו הגנרל והפילוסוף הפרוסי של המלחמה היה יכול לבקר בשדות הקרב של המאה ה־21, היה מזהה את אתגרי הליבה של הלוחמה העירונית המודרנית – ומגלה שהתאוריות שלו על מטרת המלחמה ושיקולי הניצחון נותרו רלוונטיות באופן מפתיע.
קלאוזביץ כתב: "מלחמה היא יותר מזיקית אמיתית, המסגלת מעט את מאפייניה למקרה הנתון". יסודותיה המהותיים – אלימות, מקרה והסתברות, וכפיפות למדיניות – יוצרים את מה שתיאר באופן מפורסם כ־Wunderliche Dreifaltigkeit או "שילוש מופלא".  במקום להיות בסתירה, יסודות אלה פועלים באינטראקציה דינמית, ובמערכות מוצלחות כמו זו של צרפת הנפוליאונית – יכולים לפעול בהרמוניה. 
קלאוזביץ ועמיתיו הרפורמטורים הפרוסים העריצו את המערכת הצרפתית שיישרה קו בין רצון עממי, כוח צבאי וכיוון פוליטי. בשום מקום הצורך בהרמוניה כזו אינו בולט יותר מבלוחמה עירונית מודרנית שבה אזרחים, לוחמים ויעדים לאומיים חולקים את אותו שטח צפוף. סביבה זו בוחנת את גבולות הדוקטרינה הצבאית, מאתגרת את רעיון הבהירות האסטרטגית ולעיתים קרובות מותירה את הלוחמים עם הגדרות עמומות של ניצחון.
בעבודתי על לוחמה עירונית, החל מספרי הבנת לוחמה עירונית  ועד למחקר של מקרי הבוחן הרבים שכתבתי  ולמחקר השטח שערכתי, ראיתי את האמיתות שקלאוזביץ תיאר מתרחשות ברחובות בטון ובבניינים הרוסים. לוחמה עירונית הפכה לנורמה, לא לחריג, ותובנותיו של קלאוזביץ אינן שרידים של אירופה הנפוליאונית – הן כלים חיוניים להבנת עתיד הסכסוך.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן