דיפלומטיה ימית כרכיב באסטרטגיית צה"ל וזרוע הים
ביקור מפקד חיל הים היווני בישראל (2022). בעידן זה, שיתוף פעולה בין־לאומי ודיפלומטיה צבאית אינם מותרות, אלא רכיבים הכרחיים באסטרטגיה הביטחונית הכוללת. צילום: דו"ץ
המרחב הימי הופך לזירה גאואסטרטגית מתוחה ורבת חשיבות: נתיבי סחר חיוניים עוברים דרכו, עתודות אנרגיה משמעותיות מצויות בו, והוא משמש זירת עימות ואיתות בין מעצמות וכוחות אזוריים. לישראל, מדינה קטנה בעלת קו חוף ארוך, ובפועל מעין “מדינת אי”, תלות עמוקה במרחב הימי, הן מבחינת אנרגיה וסחורות הן מבחינת חופש פעולה מבצעי ומדיני. זרוע הים אמונה על הגנת מרחב זה ועל הבטחת האינטרסים החיוניים של ישראל בו.
בעידן זה, שיתוף פעולה בין־לאומי ודיפלומטיה צבאית אינם מותרות, אלא רכיבים הכרחיים באסטרטגיה הביטחונית הכוללת. במאמרו של תא”ל ארז מייזל, “דיפלומטים לובשי מדים” הם שחקנים מרכזיים בקידום יעדי המדינה. הדיפלומטיה הצבאית כוללת מגוון רחב של פעילויות – מתרגילים משותפים וחילופי ידע ועד לסיוע ביטחוני ובניית קשרים אישיים – כולן מכוונות לחיזוק היציבות, בניית אמון וקידום אינטרסים משותפים. בתוך הדיפלומטיה הצבאית, לדיפלומטיה הימית מקום ייחודי ורב עוצמה. כפי שטען מייזל הכוח הימי הוא הכלי המדיני בעל הגמישות הגבוהה ביותר, מאחר שהוא פועל במרחב נגיש, נייד ובעל אמירה מדינית סמויה או גלויה. כלי שיט צבאיים משמשים טריטוריה ריבונית ניידת, בעלת יכולת שהייה ממושכת במרחבים בין־לאומיים, גמישות תפעולית ויכולת לשדר מסרים מגוונים – החל מרצון טוב ושיתוף פעולה (goodwill) וכלה באיתות הרתעתי (signaling). ביקורי נמלים, תרגילים משותפים, סיוע הומניטרי והפגנת נוכחות הם רק חלק מהכלים בארגז הכלים של הדיפלומטיה הימית, המאפשרים למדינות לעצב את הסביבה האסטרטגית הימית לטובתן.
עבור ישראל, הסביבה הימית כוללת שחקנים תוקפניים (איראן, חזבאללה, חמאס), זירות עימות דינמיות (הים האדום, המזרח התיכון), ומנגד פוטנציאל רב לשיתופי פעולה עם ציים שותפים: ארצות הברית, קפריסין, יוון, מדינות הסכמי אברהם ואחרים. שיתופי הפעולה הבין־לאומיים מאפשרים בניין כוח (רכש אמל”ח, למידה טכנולוגית ומבצעית), הרחבת הידע והיכולות המודיעיניים, הגברת הלגיטימציה הבין־לאומית לפעולותיה, חיזוק ההרתעה, יצירת שותפויות מבצעיות וקידום אינטרסים מדיניים ואסטרטגיים.
עם זאת, בעוד דיפלומטיה ימית נתפסת בעולם כנדבך מרכזי באסטרטגיה, בזרוע הים עדיין לא גובשה תפיסה מסודרת לניהולו. כיום הוא מבוזר בין גופים שונים, הגוף המסנכרן נטול סמכויות נדרשות, נטול אסטרטגיה רב־ שנתית, ולעיתים הוא מנוהל במונחים של “קשרי חוץ” ולא ככלי אסטרטגי רב־עוצמה.