המצגות וההצגות: כלי אפקטיבי או מכשול לחשיבה?
הצגת מצגת בעת דיון. תהליכים מבצעיים, מורכבויות אסטרטגיות והשתנות דינמית של הלחימה וההכנות אליה אינם יכולים להיות מתומצתים לכדי נקודות קצרות או גרפים. צילום: Freepik
מאז שהפכה המצגת לכלי עבודה מרכזי בצבאות המערב בכלל ובצה"ל בפרט, נדמה כי כל נושא, מורכב ככל שיהיה, חייב להיות מתורגם לשקפים, כותרות וחיצים. אלא שהנוחות שמציעה PowerPoint טומנת בחובה בעיה עמוקה יותר- השטחת הדיון הצבאי והפיכתו להצגה מרשימה יותר מאשר לניתוח מעמיק. תופעה זו אינה ייחודית לצה"ל. גם בעולם העסקי, החינוכי והאקדמי מתמודדים עם השלכות שימוש היתר במצגות. מצופה מכל מנהל, מחנך או מרצה "לספק הופעה", גם אם התוכן עצמו אינו בשל או מבוסס דיו. כך נוצרת תרבות שבה מראה חיצוני נתפס כעדות לאיכות פנימית - מצגת טובה נחשבת להוכחת רצינות, גם אם המחשבה שמאחוריה לוקה בחסר.
השימוש במצגות מייצר אשליה של שליטה וסדר. קצינים בכירים צופים בגרפים נקיים, חיצים המסמנים כיווני פעולה וטבלאות המציגות לכאורה את כל מרכיבי קבלת ההחלטות. אך מה באמת מסתתר מאחורי השקפים? המציאות בשטח אינה מסודרת כל כך. תהליכים מבצעיים, מורכבויות אסטרטגיות והשתנות דינמית של הלחימה וההכנות אליה אינם יכולים להיות מתומצתים לכדי נקודות קצרות או גרפים, וכשמצגת מחליפה דיון מעמיק, מוחמצת ההבנה האמיתית של המצב.
הצגה כזו, שגוברת על השיח הפתוח, עלולה להוביל לקבלת החלטות המבוססת על תמונה חלקית בלבד. היא מקהה את הצורך בשאילת שאלות קשות ובבדיקה מחודשת של ההנחות המובילות לתכנון. לפיכך קיים סיכון ממשי, בייחוד בעת קבלת החלטות גורליות, שהמפקדים יסתפקו בתמונה נוחה לעין, אך לא נאמנה למציאות.