המאמר הפותח את הגיליון הוא של ד"ר פנינה שוקר, "קורי עכביש או חומת מגן? תפיסת החברה הישראלית כרגישה לנפגעים והשפעתה על היציאה למבצע ‘חומת מגן’ ואופן ניהולו". המאמר מציע ניתוח מעמיק של השפעת תפיסת הרגישות לנפגעים על קבלת החלטות ביטחוניות. שוקר מראה כיצד תפיסת מקבלי ההחלטות את החברה הישראלית כרגישה לנפגעים עיכבה את היציאה למבצע "חומת מגן", חרף גל הפיגועים הקשה. רק הפיגוע במלון "פארק" בערב ליל הסדר 2002 הוביל להחלטה לצאת למבצע, שזכה לתמיכה ציבורית נרחבת. המחקר מאיר את הפער בין תפיסות מקבלי ההחלטות לעמדות הציבור בפועל, ומספק תובנות חיוניות על האופן שבו תפיסות סובייקטיביות משפיעות על עיצוב מדיניות הביטחון. המבט ההיסטורי מאיר גם את המציאות הנוכחית ומעורר מחשבה: כיצד מתגבשת לגיטימציה מהציבור ללחימה, ומה הגורמים המשפיעים עליה.
המאמר השני בגליון, מחקרו של ד"ר אושרי בר גיל "שקיפות, למידה ואמון: מאסונות צאלים לאתגרי צה"ל בלמידה מאירועי 7 באוקטובר", מנתח את יחסי הגומלין בין השיח הציבורי-תקשורתי לתהליכי למידה ארגונית בצה"ל, באמצעות בחינת השיח התקשורתי סביב אסונות צאלים א ו־ב. המחקר חושף את המתח המובנה בין הצורך בשקיפות לשמירה על ביטחון מידע, ומדגים כיצד אסטרטגיות תגובה ארגוניות משפיעות על אמון הציבור ויכולת הארגון ללמוד ולהשתפר. תובנות המחקר רלוונטיות במיוחד לאתגרי הלמידה הניצבים בפני צה"ל לאחר 7 באוקטובר, בדגש על האיזון העדין בין שקיפות, אמון ציבורי ולמידה ארגונית בעידן הדיגיטלי.
מאמרה של ד"ר לאה איציק, "תפיסת תפקיד ותחושת רווחה נפשית בקרב מפקדי כליאה לשעבר בבתי כלא צבאיים בישראל", המאמר השלישי בגיליון, חושף זווית ייחודית על מערכת הכליאה הצבאית וההשפעות הנפשיות על מפקדיה. המחקר, שהתבסס על ראיונות עם 18 מד"כים (מפקדי כליאה) לשעבר, מציג שלושה היבטים מרכזיים: השחיקה והלחץ הנפשי שחווים המד"כים; מורכבות העבודה עם אוכלוסיית אסירים מגוונת; ותחושת השליחות והאחריות שמלווה את התפקיד. איציק מציעה מודל תיאורטי דינמי המתאר את מרחב התמרון של מפקדי הכליאה כמרחב של מתח מתמיד בין שני צירים: ציר המשמעת-שחיקה וציר השיקום-שליחות. המחקר מדגיש את הדואליות המובנית בתפקיד המד"כ, ואת הצורך בהכשרה ובליווי מותאמים שיסייעו להתמודד עם האתגרים הרגשיים והמקצועיים הכרוכים בו. נושא המאמר חשוב ומקרין על נושאים ערכיים נוספים שיש לתת עליהם את הדעת, ואינם נמצאים בחזית המחקרית. גם נושא מפקדי הכליאה וגם נושא הליווי הרגשי הם נושאים שטרם נדונו לעומק במחקר, והמאמר פותח צוהר חשוב אליהם.
המאמר הרביעי בגיליון מאת ד"ר בנימין גשור, "מכובע גרב לכובע טמבל: הנח"ל בשנתו הראשונה", מציע ניתוח היסטורי־תרבותי של הקמת הנח"ל בתקופת מלחמת העצמאות. גשור מדגים כיצד מעבר לגורמים המוּכרים (פירוק הפלמ"ח ורצון תנועות הנוער לשמור על שלמות גרעיני ההתיישבות), בשימור מבנה הנח"ל היה מניע ממלכתי ורצון לעודד את ההתיישבות. המאמר מתחקה אחר התפתחות הנח"ל מ־1948 ועד סתיו 1949, ומנתח את הדואליות שאפיינה אותו – בין המשך מסורת הפלמ"ח לניסיון להדגיש את חשיבותו כנושא דגל החלוציות העכשווית. גם כאן, הדיון על תפקידיו האזרחיים של הנח"ל מעניין במיוחד לנוכח המציאות הנוכחית ומחשבות על הקמת יישובי־ספר הנשענים על חיילים-אזרחים כהפקת לקחים מהמצב. כמו בגליונות הקודמים, גם בנוכחי אנו מארחים מאמר במסגר המדור "עיון מחודש במאמר קלסי". הפעם את מאמרם המשותף של פרופ’ סטיוארט כהן ופרופ’ עמיחי כהן, המעיין מחדש במאמרו של סטיוארט כהן:
סטיוארט א. כהן (2005). לקראת כפיפות יתר של צה"ל? שינוי מערכות היחסים בין הדרג האזרחי לצבא בישראל. מערכות 403 – 404 , 8 – 21 שהתפרסם במקור במערכות. במלאות 20 שנה לפרסום המאמר מעיינים הפרופסורים כהן וכהן במאמר המקורי,ומדגימים כיצד נושא כפיפות היתר של המערכת הצבאית – שבזמנו לא היה נחרץ – הוביל לתהליך של פרגמנטיזציה. הכותבים מזהים שלושה גורמים מרכזיים שהובילו לכרסום במעמדו הממלכתי והמאוחד של צה"ל (קיטוב חברתי, מדיה חברתי והמלחמה הנוכחית). עם זאת, הם מציעים גם כיוון לשיקום מעמדו הממלכתי של צה"ל.
כאן המקום להודות לתלמידים לתואר שני במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן, בקורס "יחסי צבא-חברה בישראל" בשנת תשפ"ד: הרעיון לעיון מחדש במאמר זה היה שלהם. אני מקווה שהעיון המחודש במאמר יעורר דיון בקהילת המחקר שלנו בנושא זה, שהוא חשוב ומרכזי מאוד בסדר היום המחקרי והמעשי של כל מי שעוסקים ביחסי צבא-חברה. נשמח לקבל הערות והארות המתייחסים למאמר, כמו ליתר המאמרים המתפרסמים במדור.
במדור תקצירי הדוקטורטים, אנו שמחים להציג את עבודותיהם של ד"ר ניר ראובן וד"ר עינת בן דב. מחקרו של ראובן בוחן את השפעת הקומפלקס הצבאי־תעשייתי על אימוץ חדשנות טכנולוגית אזרחית לצרכים ביטחוניים, תוך השוואה בין ארצות הברית וישראל. המחקר מאיר את המעבר מפרדיגמת חדשנות סגורה לפתוחה במערכת הביטחון, בעקבות מעבר ההגמוניה הטכנולוגית מהמגזר הביטחוני לאזרחי. המחקר ממפה את הערוצים השונים לאימוץ טכנולוגיה אזרחית ומצביע על הבדלים מהותיים בין שתי המדינות, הנובעים ממאפיינים ייחודיים של הקומפלקסים הצבאיים־תעשייתיים.
עבודתה של בן דב מביאה לקדמת הבמה את קולם וחוויותיהם של סטודנטים נכי צה"ל במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. המחקר מתחקה אחר האופן שבו סטודנטים אלה תופסים את זהותם האישית וזהות המוגבלות שלהם, ואת השימוש במקורות תמיכה במהלך הלימודים. באמצעות ראיונות עומק המחקר חושף תמונת זהות מורכבת ודינמית, ומצביע על פערים במודעות ובתיאום בין הגופים התומכים. ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בתמיכה מותאמת אישית ובשיתוף פעולה הדוק בין מוסדות ההשכלה הגבוהה למשרד הביטחון, במיוחד בתקופה מאתגרת זו. שני המחקרים ממחישים את המנעד הרחב של העבודות הנכתבות בימים אלו, ואני גאה להציג את המגוון בתחום ומחכה לראות מה נקבל לגיליון הבא.
מדור ביקורות הספרים, בהובלתו המקצועית והמסורה של פרופ’ איל בן ארי, כולל הפעם סקירות של יצירות חדשות ומעניינות. ד"ר כרמית פדן סוקרת את הספר תנופה ותורפה – קריאות חברתיות בדוקטרינה הצבאית של ישראל, בעריכת עפרה בן־ישי, יגיל לוי ורינת משה, שרבים מהכותבים בו הם חברי האגודה. הספר התחיל בדיונים לפני תחילת המלחמה אולם, כפי שמעירה פדן, התפרסם לאחר תחילתה. הנושאים העולים לדיון רלוונטיים גם בראיית ההווה, אך בעלי נקודת מבט רחבה שמאפשרת כלים לניתוח עתידי.
ד"ר דותן דרוק כותב על ספרו של אסף חזני, כזה וכזה תאכל החרב, אנתרופולוגיה במלחמה: יומן שדה. הספר עוסק בלחימה הנוכחית מנקודת מבט של אנתרופולוג בשטח, ודרוק מדגים כיצד הספר יכול לספק פתיח לדיונים חשובים שהם אמנם נקודתיים ומתמקדים בלחימה כיום, אך מסוגלים לצאת מהדיון הספציפי לדיונים רחבים יותר סביב מוסר בלחימה, מחקר "בפנים" כצופה־משתתף, ועוד.
כתמיד, כתב העת לא היה יכול להתקיים ללא תמיכת הקהילה המחקרית של חוקרי צבא-חברה בישראל. תודה עמוקה לכל השופטים והשופטות האנונימיים שהקדישו מזמנם וממומחיותם לתהליכי השיפוט האקדמי, הן למאמרים שהתקבלו הן לאלה שלא הגיעו לכדי פרסום. העבודה המקצועית והמדוקדקת היא הבסיס שהאיכות המחקרית שאנו חותרים אליה נשענת עליו. למרות הקשיים שרבים מהשופטים והשופטות שלנו חווים בימים אלה בזירה האישית ובשל המלחמה, כולם נרתמים למשימה במאור פנים ואני מעריכה זאת באמת ובתמים.
זוהי הזדמנות לשלוח את תנחומי קהילת כתב העת למשפחתו של פרופ’ מוטי גולני ז"ל, שהיה משופטי הגליונות הקודמים שלנו. תמיד היה נעים לעבוד עם מוטי, לקרוא את חוות הדעת ששלח, שכיוונו לשיפור המאמרים אותם שפט. הוא יחסר לכולנו.
כתמיד תודה מיוחדת שלוחה לעדי לרנר ולאמיר גילת מ"מערכות" על שיתוף הפעולה הנעים והפורה שהפך כבר למסורת. ללא היכולת לשוחח ולהתייעץ עם איל בן ארי ועם איתמר ריקובר, היה הגיליון פחות מוצלח – תודה לכם, חברים.
בתקווה לבשורות טובות לכולנו,
אלישבע