דו־קרב של צלפים (סיפור)
השכם בבוקר אוגוסט שנת 1942, שלושים ושניים קילומטר מלנינגרד, בשטח רצועת החוף המוגנת, שעמדה זה שנה במלחמת עמדות. יצא הסרג'נט רומנצוב למארב צלפים.
רומנצוב צר כתפים, רזה, זריז תנועה, עלה במצעד קל אל דבשת הבקעה ושכב על האדמה: אסור היה להרחיק לכת מכאן ; אנשי התצפית הגרמניים עלולים היו להרגיש בו. בתנועות גמישות זחל בין השיחים, בהיצמדו לאדמה הקרה והלחה מטל.
שוחת־הקלע שלו נמצאה בשקערורית עמוקה מאחורי שני עצים. בשיפוליהם היו הגזעים הדקים והזקופים נטולי ענפים; הוא קטם אותם. הענפים האחרים התפשטו לגובה ים, ובשעות היום הטילו צל מעוגל על האדמה. רומנצוב פרש את "הסודר־היריעה" על פני החול האפל, הלח. היה נוח לשכב. מעטה ערפל אפור כיסה את עמדות הגרמנים. הוא המתין לזריחת השמש.
מתוך שקערורית זו המית במשך חודש אבגוסט עשרים־ ושלושה גרמנים. במקומות רבים רסקו כדורי האויב את קליפת העצים, אבל אלה לא היו אלא כדורים תועים. הגרמנים ירו יריות ניחוש. הם לא ידעו שרומנצוב שוכב במרחק של מאה וחמשים מטר מחפירותיהם.
...השמש עלה ביקוד ארגמן. אדים שקופים התנשאו מעל פני האדמה. האויר הלח היה ספוג ריח לענה. עכשיו ראה רומנצוב ברורות את תלי החזה הצהובים כהים של חפירות הגרמנים. מאחוריהם, בחורש, עלתה תימרת עשן כחולה מארובות המחפורת. משעול כבוש הוביל מן המחפורת אל חפירות הקלעים. לפני כן היו הגרמנים מהלכים שם ביום. אבל לאחר שהמית רומנצוב שמונה מהם באותו משעול, החלו להלך בבקעה.
היתה דומיה עמוקה, עד כי שמע רומנצוב את שעולו של הזקיף הגרמנים בתק"ע הסמוך. עתים היה יורה מתת מקלע אל עמדותינו. זמן ממושך התגלגל ההד ביער ואחר־כך היה הכל חוזר למנוחתו.
רומנצוב התנועע, ולפתע צנח "כובע הטייס" שלו מעל ולא הספיק אפילו לשמוע קול משק הכדור ראשן ראשי התיבות: תיבת קרקע־ועפר".