בדרך לבנדרוגה – סיפור על תיגרת-מזקף

בטרם עוד עלה השחר התעורר המחנה לחיים תוססים. המסע שלגוף־ השדרה העיקרי נקבע לשעה שמונה, אלא שלפני כן עוד רבה היתה המלאכה. צריך היה להשקות את הבהמות ולהאכילן, לסעוד שחרית ולארוז הכל בצרורות מוכנים להעמסה על הפרדות והסוסים. ב־6.30 הודעתי לקולונל שמזקפי־החוץ שלנו אותתו : "הכל בסדר !"

"שפיר", אמר, "הברור להם שעליהם להישאר במקומותיהם עד שהמאסף יצוום לסגת ולהצטרף אליו?"

"כן, אדוני. אמש הסברתי להם כל זאת".

"מוזר במקצת שאיש לא ירה עלינו אמש. סבור הייתי שיעניקו לנו לפחות כמה כדורים"

"אולי החליטו להמתין עד הלילה, אדוני, כאשר נגיע לאמצע העמק הארור שלהם" יתכן שצדקתי הסכים הקולונל. "אין אנו מעונינים בהתכתשות רצינית... הגם שמספר כדורים פה ושם לא יזיקו לגדוד, מאחר שיחזיקו את האנשים בדריכותם. אגב,כדאי שתיגש לראות את אנשי גדוד־הגורקה, שישמש המאסף. תוכל לציין לקולונל שלהם את העמדות המדויקות מזקפינו הנשארים, ואת המקומות המתאימים ביותר לאורך דרך־המסע, שבהגיעו אליהם יצוום לסגת".

לקריאת הסיפור המלא על תיגרת-מזקף לחצו כאן