הבטחת התחבורה מעוררת בעיות טקטיות ואופרטיביות סבוכות, שפתרונן איננו קל. דבר זה נכון פי־כמה בתנאים, בהם "ההיאבקות־על־הדרכים" מתנהלת עדיין בתנאי "מאורעות"־דמים, – ולא "מלחמה מובהקת" – ובארץ קיים עדיין "כוח שלישי", המגבול במידת־מה את תוקף הדרכים, והרבה יותר את המגין עליהם. מגמתו של התוקף את עורקי התחבורה במסיבות כאלו היא, בעיקרו של דבר, לשתק את החיים הכלכליים של יריבו ולפגוע במספר רב ככל האפשר מאנשיו, וע"י כך לזרוע בהלה והרגשת אי־בטחון בקרב אוכלוסייתו האזרחית. כך מתגבשים דרכי־פגיעה – ואמצעי־מגן – המיוחדים למצב זה, אשר עם תמורתו עשויים גם הם להשתנות, או להתגונן, ע"י תוספת דרכים ואמצעים חדשים.
