פרק י"א: "עברו הזמנים ה'טובים' של זברה"

בעקבות נחיתת־האונס של זוג מטוסי הספיטפייר ברודוס במהלך הטסת מטוסי הספיטפייר מצ'כיה (מבצע "ולווטה") וההדים הרבים שהיו לאירוע זה באמצעי התקשורת גם לגבי השתתפותם של מטוסי תובלה גדולים בעלי מספר רישום אמריקני – הואשמה יוגוסלביה בשיתוף פעולה עם ארצות הברית. גדע שוחט וצוותו הושמו במעצר בית כמעט ללא כל מזון, ורק בהתערבותו של שייקה דן שוחררו. אולם שדה התעופה שם נסגר, מבלי שנקבע המועד לחידוש הפעולה משם.
שוב התעוררה הבעיה כיצד להעביר את שאר מטוסי הספיטפייר, המטוסים נדרשו מיד, ופירוקם, אריזתם והובלתם בדרך הים עלולים היו להימשך כשלושה חודשים לפחות. סם פומרנץ הציע להטיסם בטיסה ישירה מציכיה לישראל באמצעות הוספת שלושה מכלי דלק מיוחדים (במקום מכשירי האלחוט שהוצאו), המגדילים את טווח הטיסה בשעתיים נוספות. אולם, בטיסה בתצורה זאת היה סיכון רב מפאת משקלו של המטוס – כ-9,000 ליטראות. במטען מלא המטוס עלול לאבד מיציבותו, והמסלול בקונוביצה לא היה מן המשופרים, המאפשר המראה בטוחה עם מטען מעין זה. למרות זאת, מפאת הצורך הדחוף במטוסי קרב, אישר מטה חיל־האוויר את התוכנית הזאת – אם לא תאושר נחיתת ביניים ביוגוסלביה. פומרנץ חזר איפוא לפראג, ובעקבותיו, על־פי בקשתו ובקשת אבריאל, חזר גם בנימין קגן כדי להמשיך בטיפול המנהלתי להטסת שאר מטוסי הספיטפייר.