הפעולה האינטנסיבית של האגף לתובלה אווירית, כפי שהתנהלה במבצע "אבק", חייבה להגדיר את מעמדו של האגף בתוך חיל־האוויר ולקבוע את דפוסי הפעולה בינו ובין מטה החיל. ה"הפוגה" בקצב ההטסה איפשרה למטה האגף לעשות "בדק ביתי" יסודי כדי להיערך, מחד גיסא, טוב יותר לקראת המשך המבצע, ומאידך גיסא – להשלים את פקודת ארגונו של האגף בתוך חיל־האוויר בפרט, ובתוך צה"ל בכלל.

כבר למן תחילת פעולתו של האגף היה מעמדו מיוחד במינו: היה לו מטה משלו, רחוק ממטה חיל־האוויר; מפקד משלו, מהבולטים במפקדי ה"הגנה" בכלל ובפעילות הרכש בפרט; ומשימה חיונית ביותר, אשר בה היה תלוי במידה רבה כושר לחימתו של צה"ל בכלל, ושל חילי האוויר בפרט, ואכן, כל עוד פעלו מטוסי האגף וצוותיו במבצע "בלק" במסלול שבין זאטץ ובין עקרון (כאשר הבסיס בצ'כיה משמש כבסיס התחזוקה העיקרי של האגף, ואילו עקרון משמש כתחנת קצה רק לפריקת המטען החיוני), פעל האגף בצורה אוטונומית כמעט מוחלטת. הצורך האקוטי באמצעי לחימה, ובמיוחד בהחשת הטסתם של מטוסי המסרשמיט, הצדיק את קיומו של האגף ואת התנאים המיוחדים שניתנו לצוותיו, ובכללם שכירת מלון מיוחד לאנשיו. הבדידות המזהירה של מטה האגף, מבחינת מיקומו, והקשר הרופף במיוחד של צוותיו עם צוותי חיל־האוויר סייעו גם הם. בגלל הפעילות המבצעית האינטנסיבית והקשיים הרבים במימושו של תהליך המעבר מ"שירות־האוויר" לחיל־האוויר" – העדיף גם מטה החיל את המסגרת האוטונומית של האגף לתובלה אווירית.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן