מבוא – אל שוימר

הרעיון לרכוש את מטוסי התובלה, אשר שימשו את הלהק לתובלה אווירית במלחמת העצמאות, עלה בראשנו עת שמענו על ההסגר, אשר הטילה בריטניה על חופי ארץ־ישראל: יהודים, פליטי שואה, אשר ניצלו בעור־שיניהם התדפקו על דלת ארצם ההיסטורית, אך הבריטים מיאנו להתיר את כניסתם אליה. חשבנו לרכוש איפוא אותם מטוסים על־מנת לבצע בהם העפלה אווירית מאירופה לארץ, ולכשירווח – להפעילם במסגרת של חברת תעופה אזרחית במדינת ישראל.

אולם, קצב האירועים בארץ היה מהיר מאוד, ותוך זמן קצר התברר לנו הצורך של היישוב היהודי באמצעי לחימה. כך הלכה והתרקמה התוכנית להטיס את המטוסים לאחד הבסיסים באירופה, אשר יוכן מראש לייעוד זה, ומשם לבצע גיחות לארץ לשם העברת כל הנחוץ ליישוב במלחמתו לעצמאותו. הקשיים, אשר הטיל הממשל האמריקני על כל פעולותינו להכשרת המטוסים ולהוצאתם היו עצומים ואף־על־פי־כן, הודות ללהט שאחז בכולנו, הדבקות והשותפות במטרה - ולא פחות הודות לתושיה ולעורמה - הצלחנו להבריח מארצות הברית את מטוסי הקומנדו ואף מטוס קונסטליישן אחד. אלה היוו את "האגף לתובלה אווירית", או כפי שקראנו לו אנו: "אייר טרנספורט קומנד".

כאשר רכשנו את המטוסים וגייסנו את המתנדבים, לא שיערנו עד כמה עתידים הם אכן ליטול חלק מכריע במלחמתו של היישוב היהודי לעצמאותו: במאמץ מתמשך, ללא ליאות, פעלו הצוותים להחשת מטוסי הקרב הראשונים של חיל האוויר, להעברת אמצעי הלחימה החיוניים, לאספקה לנגב הנצור ולכינון יסודות התעופה האזרחית של מדינת ישראל. ספק רב אם מדינת ישראל היתה שורדת ללא תרומתם האדירה של כל אותם הצוותים שהפעילו את אותן רכבות אוויריות.

מאז ומתמיד ידע חיל האוויר להוקיר את פועלם של כל אותם אנשי החזון והמעש, אשר הניחו את יסודותיו, ולחנך את המשרתים בו על יסוד אותה מורשת מופלאה, אשר הורישו לו מקימיו, ספר זה מתאר אותם ימים סוערים ואותם אנשים מסורים, שהפכו חלום למציאות, ובכך מנציח חיל־האוויר אותו פרק מפואר בתולדותיו ובקורות האומה היהודית בכלל.