גופי צבא חדישים – כיצד?
הדיביזיות־המשורינות מהוות בתקופתנו את חוטהשדרה של האסטרטגיה היבשתית, הן מבקיעות את חזיתו של היריב וחודרות לעומק, כלפי עורף מערכו. אולם, האם יש בכוחן לחלוש על שדה־המערכה שליטה ממושכת – או רק באורח חולף? – הכרח הוא שבעקבותיהן יבוא במהרה חיל־הרגלים, אשר יגבש את ההצלחות ההתחליות ויגן על ההישגים שנרכשו. שיתוף־פעולה מהודק בין השריונים והרגלים הנו, איפוא, אחד התנאים החיוניים לנצחון.
שיקול זה, הוא אשר הוליך את הגרמנים לכונן, במהלכה של מלחמתהעולם השניה, "ארמיות־ממוכנות" (לפי הבטוי הגרמני – "ארמיות־שריון") – דהינו, צירופים של דיביזיות משורינות ושל דיביזיות־רגלים מוסעות, אשר ערכו את מבצעיהן על פני הצירים האסטרטגים הראשיים של זירות הפעולה. תפקידן של ארמיות אלו היה ליצור את הדבר אשר בימים־עברו כינהו נפוליון "המאורע" – דהינו, אותה עובדה מרכזית אשר מסביבה מתגלגל ומתפתח כלל־המעשים של מסע־מלחמה. ואילו על המסה של הגיסות – ארמיות־הרגלים הרגילות – נגזר ההכרח להסתגל אל מבצעיהן של הארמיות הממוכנות, שהן הנן ה"מסה־של־התמרון". כפי שכבר אמרנו, הרי הארמיות הממוכנות הן אשר מחזיקות בתפקיד הראשי בשדה־המערכה של זמננו; עם זאת, לו היו הללו חיבות לפעול כשהן לבדן – היתה במת־המעשה נמצאת ריקה, והפעולה היתה חסרה את המסגרת המחברת המשלבת. הארמיות המשורינות – מזה, וארמיות־הרגלים – מזה, אי־אפשר לה למלחמה בלעדיהן; תפקידן של הארמיות־הרגליות הוא למלא את החלל שבין מבצעיהן של הארמיות־המשורינות.