פרק ט' – התנדבות או חובה? שאלת היסוד בשיטת הגיוס

הדילמה – גיוס חובה או התנדבות

שיטת הגיוס, היא אחד משלושת הרכיבים המשלימים את שיטת השירות. השניים האחרים הם: מטרת הצבא וייעודו; ומשך השירות הפעיל. לפני שמגדירים את תתי הסוגים של שיטת הגיוס, ניתן לחלקה לשתי קטגוריות ראשיות: גיוס, הנעשה מתוך כפייה מכל סוג שהוא על הפרט; וגיוס, הנעשה מתוך ההתנדבות והרצון האישי של הפרט.

שיטת הגיוס – כזו הנעה בין גיוס חובה לגיוס התנדבותי, וכביטוי רעיוני, חברתי, לאומי וצורת המשטר - היא הגורם הראשוני הקובע את אופי הצבא, את מבנה הארגון ואת משימותיו. כל זאת כביטוי ליומרה הלאומית. הדיון בין שתי שיטות הגיוס הוא ראש לכול רעיוני, לפני שהוא הופך לדיון פרקטי לגבי נחיצותו והיכולת של המדינה לממשו. בדילמה הזו חבויים שני קודים חברתיים הסותרים זה את זה:

[...] זה של הזכויות שאין להעבירך, בכללן הזכות לחיים לחירות ולחתירה לאושר. וזה של הקרבה עצמית מוחלטת כשצורך אסטרטגי תובע זאת.

התפיסה הבריטית המתנגדת בנחרצות לגיוס החובה, ממחישה היטב את המתח בין שני הקודים הללו.

לידל הארט ניסח זאת היטב:

[...] גיוס החובה כרוך בדיכוי שיפוטו העצמאי של הפרט. הוא מפר את עיקרון היסוד של הקהילה החופשית, האומר שאין להגביל את חירותו של הפרט אלא במקרים שהדבר מנוצל לפגיעה בחירותו של הזולת. מבחינת השירות האישי, החירות פירושה זכותו של אדם להיות נאמן להשקפותיך. לבחור את דרכו. ולהחליט אם המטרה ראויה לשירות ולהקרבה. זה ההבדל בין אדם בן-חורין ובין עבד של המדינה. אם אין הרוב המכריע של האזרחים מוכנים לשרת את ארצם מרצונם, הרי שיש משהו פגום מיסודו במדינה עצמה.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן