במהלך 150 השנים האחרונות התרחשו ארבע קפיצות מדרגה ביכולות הטכנולוגיות להפעלת האש. כל קפיצת מדרגה כזו הובילה לקפיצת מדרגה מתאימה בשיטות הפעלת האש כאמצעי מסייע או מכריע בניהול מערכות וקרבות:
* קפיצת המדרגה הראשונה — קפיצת מדרגה בטווח ובקצב הירי. קפיצת מדרגה זו הפכה את אמצעי האש 'הכבדה' מתוספת עוצמה לכוח המתמרן, מעין רובה גדול, למרכיב מרכזי בשדה הקרב. המצאת הרקטה והטיל ארוכי הטווח הם המשך לאותה קפיצת מדרגה והפכו את האש מכלי טקטי בלבד לכלי מערכתי ואסטרטגי.
* קפיצת המדרגה השנייה — המצאת התקשורת האלחוטית ופיתוח אמצעי קשר אלחוטיים קטנים, שכל אדם יכול לשאת אותם איתו תוך כדי לחימה. קפיצת מדרגה זו איפשרה לכוחות המתמרנים להתקשר לכוחות האש תוך כדי תנועה ולחימה כדי לתאם ביעילות את הפעלתם המשותפת על־מנת למצות את יכולות האש המסייעת גם כאשר אמצעי האש עצמם מצויים רחוק מהכוחות המתמרנים.
* קפיצת המדרגה השלישית — המצאת כלי הטיס הממונע החמוש. קפיצת מדרגה זו פתחה בפני מפעילי האש אפשרויות חדשות לנייד את האש על פני מרחקים ארוכים בזמן קצר ולהטיל כמות גדולה מאד של חימוש בזמן קצר. בדומה להמצאת הטילים ארוכי הטווח, היא מאפשרת למפעיל לפגוע גם במטרות המצויות בעורף האויב, רחוק מקו החזית, גם בלי להבקיע דרך מערכי ההגנה הקרקעיים שלו.
* קפיצת המדרגה הרביעית, שאנחנו עדיין בעיצומה, היא קפיצת מדרגה בדיוק האש ארוכת הטווח הנורית בכינון עקיף. קפיצת מדרגה זו מאפשרת לראשונה פגיעה הרסנית במטרות קטנות בעת ירי בכינון עקיף תוך זמן קצר בהרבה ובצריכת תחמושת מצומצמת בהרבה מאשר נדרש בעבר, כאשר אי־הדיוק הטבעי של הירי בכינון עקיף הצריך ירי של הרבה פגזים ופצצות על כל מטרה כדי להבטיח שלפחות אחד מהם יפגע בה ישירות. בנוסף למחיר ששולם בזמן ובאמצעים נגרם גם נזק ניכר לאזור סביב המטרה — נזק שתוצאותיו הישירות (נזק לתשתית קרקעית או לכוחות עמיתים) והעקיפות (נזק מוסרי ומדיני) לפעמים הפריעו ליורה לא פחות, ולפעמים אף יותר, מאשר לאויב.
ספרו של סא"ל (מיל') ד"ר עדו הכט מציג את התפתחות הטקטיקה של שימוש באש משחר ההסטוריה ועד ימינו על רקע השכלולים הטכנולוגיים ממכונות להטלת חצים ואבנים ועד רקטות וטילים מדויקים הנורים מהאויר ומהקרקע. הוא מציג דרכים שונות שנוסו להתאים את הפעלת האש לצרכי הכוחות היבשתיים המתמרנים בקרבות התקפיים והגנתיים, במלחמות גבוהות עצימות ובמלחמות נמוכות עצימות. המחקר אינו ממוקד בטכנולוגיה ואינו הסטורי גרידא — מטרתו להציג לקחים מהנסיון ההסטורי אשר יהוו שיקולים בתכנון ובהפעלת האש בקרבות העתיד.
היום האש מופעלת במגוון שיטות, החל מפגיעה בעומק שטח האויב ובריכוזי אוכלוסיה על־מנת להשפיע במישרין על הקברניטים המדיניים והצבאיים הבכירים שלו, עבור דרך פגיעה עצמאית בכוחות מתמרנים של האויב כדי להשמיד, לעצור, או לפחות לעכב, את תנועתם בטרם נוצר מגע בינם לבין הכוחות המתמרנים וכלה באש סיוע לכוחות עמיתים המצויים במגע ישיר עם האויב כדי לסייע להם לבלום אויב המסתער עליהם, או על־מנת להסתיר את תנועת הכוחות העמיתים מעיני האויב ולחפות על הסתערותם אל היעד אותו הם רוצים לכבוש.
לא ניתן להתעלם מכך שהשפעת האש היא גם מורלית וגם תדמיתית. היכולת של אמצעי האש ארוכי הטווח לעקוף את מערכי ההגנה הקרקעיים הביאו גם את אויבינו להצטייד בכמות חימוש מרשימה. בידי החזבאללה מצויים היום עשרות אלפי טילים ובידי הסורים מספר גדול עוד יותר. האיראנים, שעד העת האחרונה יכלו לפגוע בישראל רק באמצעות ארגונים כמו חזבאללה ודומיו, יכולים היום לשגר טילים מארצם לעבר מטרות שונות על פני הגלובוס. שימושים אלה באש, כאמצעי עצמאי להשגת תכלית אסטרטגית, אינם כלולים בספר זה, אולם, צריך לזכור שיש לשימוש זה השפעה עקיפה גם על המתרחש בשדה הקרב הטקטי — אם בקביעת היעדים של הכוחות המתמרנים הנשלחים לעצור את הירי על העורף האזרחי ואם באילוץ המותקף להסיט משאבים ממשימות בשדות הקרב בחזית להגנת העורף שלו.
מפקד וצבא אשר ידעו להפעיל את האש לטובתם בצורה נכונה יוסיפו יכולת משמעותית להשגת הכרעה ונצחון של היריבים בקרב ובאותה עת יצמצמו את האבדות שכוחותיהם המתמרנים יידרשו לשלם בתמורה לאותם הישגים. לעומת זאת, מפקד וצבא שלא יצליחו להגן בו זמנית על חייליהם ואזרחיהם יספגו נפגעים רבים ומורל אנשיהם יפגע.
קריאה מלמדת.