תת־קרקע כממד לחימה, ומדוע נדרש להגדירו כך
כוחות נכנסים למערכת תת־קרקע שהתגלתה בעזה במהלך "חרבות ברזל". המציאות שהתבררה ב"חרבות ברזל" מחייבת את צה"ל לבחון מחדש את האופן שבו אנו מגדירים את התת"ק. צילום: אתר צה"ל
"רעיונות חדשים מופיעים בתקופות של שינוי מהפכני או בעיתות משבר, במענה לאתגרים היסטוריים גדולים. הם מביעים את מאמצי האדם להתמודד עם התפתחויות חדשות ולהכלילן במסגרות אינטלקטואליות בעלות משמעות. המבנים הנוצרים בדרך זו מושלים בכיפה עד שהם מאבדים את ערכם שוב מחמת שינויי דפוס מהותיים חדשים". (עזר גת, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית)
מלחמת "חרבות ברזל" עימתה את צה"ל עם חוסר מוכנותו להילחם בתת"ק (תת־קרקע). הפערים בהפעלת הכוח שנבעו בין היתר מפערים בבניין הכוח, הובילו את חטיבת תוה"ד לעדכן את התפיסה התחומית המטכ"לית בנושא. תפיסת תת"ק מטכ"לית אומנם נכתבה ב־2008 ועודכנה ב־2017 אולם היא לא תאמה את המציאות המורכבת שבה נתקלו הכוחות הלוחמים במהלך המלחמה, וודאי לא סיפקה כלים להתמודדות עם האופן שבו האויב משתמש בזירת המלחמה. דוגמה אחת היא השימוש המונוכרומטי הבלעדי במושגים "מנהרה" ו"פיר" בעוד במהלך המלחמה התגלו מערכות תת־קרקעיות שלכל אחת מהן תכליות שונות.
במהלך כתיבת התפיסה החדשה, כבר בשלב פיתוח הידע לתפיסה, נדרשנו לבחינה מחודשת של הגדרת התת"ק כתווך, ממד פעולה או ממד לחימה. אין מדובר בשאלה היפותטית חדשה, משום שזה זמן מתקיים בצה"ל דיון תורתי סביב ההגדרה של "ממד לחימה", ומי נמנה עם ממדי הלחימה שצה"ל אמור להילחם בהם. ב־2006 הוסדרו לכאורה לראשונה הממדים בעקד אבני היסוד של העשייה הצבאית, שבו הוגדר "ממד לחימה" ונקבעו סוגי הממדים. ב־ 2019, השנה שבה החל צה"ל להשתמש במונח "רב־ממדיות" כחלק מ"תפיסת ההפעלה לניצחון", עלתה שוב שאלת הגדרת הממדים.