ג'האד התודעה וההשפעה בהפקת חמאס, כפי שמשתקף בטקסי עסקת החטופים

הרינו מברכים אתכם לרגל צאתכם לחופשי בעסקת "מבול בני החורין" (צפקת טופאן אלאחראר) שחתמה עליה ההתנגדות האמיצה במסגרת מערכת "מבול אלאקצא"

אחת ההנחיות שקיבלו פעילי הנח'בה ב־7 באוקטובר 2023 הייתה להפעיל את מצלמות הגוף. לוחמי הג'האד של גדודי אלקַַסַּאם תיעדו את מעשיהם במטרה להנציח את הפעולה הצבאית הנועזת ולהיות חלק מהלוחמה הפסיכולוגית נגד ישראל. באמצעות צילומים אלה יש לשער כי הזרוע הצבאית של חמאס ביקשה לתעד את האימה שאחזה בתושבי העוטף. בהמשך לכך, מדי שבת בפעימות שחרור השבויים1 (אַסְרַא, בפי ישראל חטופים] הנציחה חמאס וקיבעה בתודעה את ניצחונה במערכת "מבול אלאקצא" (טוּפַאן אלאַקְצַא). היא עשתה זאת במגוון אמצעים פשוטים ולא מתוחכמים טכנולוגית: צירוף של תמונה על במת "השחרור", עם כיתוב משמעותי בערבית. המסר הוא הן כלפי פנים לתוך עזה, הן כלפי חוץ ולישראל בפרט. הקמפיין הוא חלק ממערכַת תודעה, שבעיני חמאס איננה נופלת מזו הצבאית ואף עולה עליה בחשיבותה.

בחמאס מייחסים חשיבות רבה להסברה הצבאית (אלאִעְלַאם אלעַסְכַּרִי), שהיא חלק מלוחמה פסיכולוגית (אלחַרְבּ אלנַּפְסִיַּה) שעליה כתב שיח' יוסף אלקרצ'אוי, המנהיג הרוחני של חמאס (עד מותו ב־2022, וגם לאחריו) בספרו הלכות הג'האד (פִקְה אלגִ'הַאד). לדבריו, כוונת הלוחמה הפסיכולוגית היא לימוד נפש האויב והכרת נקודות החולשה שלו (נִַקאט אלצֻּ'עְף), כדי לחדור מבעדן ולנסות להשפיע עליו שלילית באמצעים שונים. "כל זאת כדי להטיל מורא בליבותיהם, להפחידם מפני המוסלמים, לייאשם מן [היכולת] לנצח אותם ולהעביר סיפורים אודות גבורתם [של לוחמי הג'האד, ולהראות] כי הם אינם מוטרדים מן המוות, אלא מקבלים אותו בברכה, וכי יש בידיהם יכולות, תכונות ייחודיות וכוחות שאין בידי זולתם".2

תנועת חמאס מייחסת חשיבות רבה להנחלת תודעה (תַוְעִיַה). באמנתה מ־1988 נכתב בסעיף 15 כי אנשי דת (עֻלַמַאא') מחנכים ואנשי חינוך, אנשי תקשורת ואמצעי הפצה וציבור של משכילים צריכים להשתתף בפעולת הנחלת המודעות. באמנה צוין כי הציונים השתלטו על כלי התקשורת בעולם ולכן נדרשים האינטלקטואלים, אנשי התקשורת, הדרשנים, אנשי החינוך ושאר המגזרים בעולם הערבי והמוסלמי, למלא את חובתם ואת תפקידם (סעיף 30 באמנה).3 בעיני חמאס, התקשורת היא בזיקה הדוקה להתנגדות, שאיננה רק עימות ישיר עם הכיבוש אלא מקיפה תחומים רבים ובכללם "תקשורת מתנגדת" (אִעְלַאם מֻקַאוִם). פילוסופיית חמאס ביחס לתקשורת מתבטאת בסיסמה ולפיה "המילה לפני הכדור" (אלכִּלִמַה קַבְּלַ אלרַּצַאצַה). המטרה הבסיסית היא כי רעיון ההתנגדות יושרש בשכלים של האנשים, אף אם ההתנגדות בשטח נסוגה לאחור, שכן התבוסה האמיתית היא זו של התודעה (הַזִימַת אלוַעְי).4

מאז מתקפת 7 באוקטובר ממלאים הנאומים וההצהרות לתקשורת, הן של הזרוע הצבאית של חמאס הן של הזרוע הפוליטית, תפקיד חשוב בשרטוט תווי ההיכר של המערכה, מטרותיה וההתפתחויות בה. נראה כי בידי חמאס אסטרטגיה תקשורתית שבאה לידי ביטוי בראש ובראשונה בהצהרותיו של דובר הזרוע הצבאית, אַבּו עֻבַּיְדַה.5 מעבר להיותו הדובר הרשמי של גדודי אלקסאם, הוא העורק למלחמה הפסיכולוגית (אלחַרְב אלנַּפְסִיַּה) שמנהלת חמאס נגד ישראל.6

אבו עבידה, דובר גדודי אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. מקור: https://tinyurl.com/5h26msmk

בחינת השיח של חמאס החל מ־7 באוקטובר יכולה להצביע כי חמאס מתרכזת בכמה ממדים:

א. הממד המבצעי־אסטרטגי הנוגע להצלחתה בתכנון מתקפת הפתע הרחק מעיני המודיעין הישראלי, שנכשל בקריאת כוונותיה על אף שבהכנה למתקפה היו מעורבים אלפי פעילי ג'האד.

ב. הבלטת הכמות הגדולה של האבדות שהסבה לכוחות הישראליים, ובמיוחד מתחילת התמרון הקרקעי.

ג. בהיבט הפוליטי, חמאס מנסה לגייס את דעת הקהל הערבית לטובתה. היא פונה למצפון הערבי והמוסלמי להזדהות עם מה שהיא מנסה לתייג כמלחמת השמדה (חַרְבּ אִבַּאדַה) נגד העם בעזה, ובה בעת להשפיע על דעת הקהל המערבית. לכן היא מפרסמת את מנשריה גם בשפה האנגלית.

ד. סוגיית החטופים, או בלשון חמאס השבויים, תופסת מקום חשוב בג'האד התקשורתי שלה. היא מנסה להשתמש בסוגיה כדי לשרת את ההתפתחויות בשדה הקרב, ולהפעיל לחץ על ממשלת ישראל. חמאס מבקשת לממש הישג שהוא ריקון (תַבְּיִיץ') בתי הכלא בישראל מאסירים פלסטינים. היא משתמשת בסוגיית השבויים הישראלים והזרים המוחזקים בידה למען מלחמה פסיכולוגית, ובמסגרת זו מפרסמת סרטונים של חטופים ובפיהם מסרים המשרתים את התעמולה שלה.7

במאמר זה נציג דוגמאות מהתמונות שהציגה חמאס במסגרת שלב א' של עסקת החטופים, כדי להסיק מהן תובנות חשובות ביחס לדרך שבה האויב בונה ומעצב את תרבות ההתנגדות. באמצעות טיפוח תרבות זו מניחים גדודי אלקסאם את היסודות לגיוס אנשי עזה לזרוע הצבאית שלהם – תודעתית וצבאית. חמאס מבקשת לקבע ולצרוב בראשיהם של תושבי עזה את תמונת הניצחון. בעיני איש המערב, אין לחמאס תמונת ניצחון בשל ההרס בעזה וכמות ההרוגים, אך בעיניהם הניצחון איננו מונח צבאי, אלא אמוני־נפשי־תודעתי.

"אדון המבול (טופאן) [תפילת בקשה (דֻעַאא') המיוחסת לאלסנואר]. אללה, שבור באמצעותנו את כוחם! אללה, הורד באמצעותנו את דגלם! אללה, השפל באמצעותנו את מנהיגיהם! אללה, הרוס באמצעותנו את יראת הכבוד מפניהם! אללה, הסר [השמד] באמצעותנו את מדינתם! [יחיא אלסנואר] היה דובר אמת נאמן, ולכן אללה האמין לו והעניק לו את מבוקשו [להיות שהיד למענו]"

תמונת הניצחון – השראה ל"תרבות המוות וההקרבה"

תמונה זו נתלתה על במת מסירת החטופים שהוקמה לצד הריסות ביתו של יחיא אלסנואר בח'אן יונס ב־30 בינואר 2025. המשפט בתחתית התמונה הוא מתוך חדית' שנאמר על־ידי הנביא מחמד לאחד מחבריו שהתאסלם. אותו אדם הביע בפני הנביא את ייחולו להיות שַהִיד ולהיכנס לגן העדן, לאחר שיירו בו בחץ בגרונו. חבר זה אמר לנביא כי הצטרף לאסלאם כדי לבצע ג'האד יחד עימו, להילחם באויבי אללה, להידקר ולמות כשהיד. כשהנביא שמע את ייחולו אמר לו: "אם אתה אמיתי בדבריך ובכוונתך, הרי שאללה יגמול לך על יושרה זו, וייתן לך לממש את כמיהתך למות למענו". כך אכן קרה. כאשר הביאו בפני הנביא את האיש לאחר שנהרג ונורה בחץ, אמר הנביא: "היה דובר אמת נאמן, ולכן אללה האמין לו והעניק לו את מבוקשו [להיות שַהִיד למענו]". בנמשל הדבר חל על אלסנואר, שהביע את כמיהתו להיות שהיד, וכיוון שהיה אמיתי בכוונתו וכן בדבריו אללה מימש את כמיהתו.

באמצעות התמונה ביקשה חמאס לצרוב את אלסנואר בתודעת העם הפלסטיני בכלל וחמאס בפרט. הוא זכה לכינוי "אדון המבול" (סַיִּד אלטּוּפַאן), כמי שלזכותו נזקף 7 באוקטובר. כל תפילות הבקשה בתמונה משקפות את מאווי ליבו ואת בקשותיו מאללה, שעיקרן השמדת ישראל. כמיהה זו אינה ייחודית לו, אלא שותפה להנהגת חמאס הצבאית והפוליטית ולפעילי הג'האד של חמאס כמו גם לחזבאללה ולציר השיעי.

"לחירות-השָׁנִי (אדומה) ישנה דלת עליה כל יד מגואלת בדם מידפּקת"

בתמונה אחרת יש משפט משיר שציטט אלסנואר בתיעוד האחרון שלו, כפי שנחשף בתוכנית התחקירים של אלג'זירה "רב הנסתר על הגלוי" (מילולית: מה שנסתר עצום יותר – מַא חַ'פִיַ אַעְטַ'ם). הבית הוא מתוך קַצִידַה, סוג של יצירה שירית בערבית שהתפתח והשתכלל בתקופת הגַ'אהִלִיַּה (הטרום אסלאמית), והיה לסוגת השירה הנחשבת ביותר בספרות הערבית עד לעת החדשה. את הקצידה כתב המשורר המצרי הנודע אַחְמַד שַוְקִי ב־1926, והיא נקראת "אסון דמשק". הקצידה נכתבה במקור במטרה לגנות את ההפצצה הצרפתית בדמשק בתקופת המהפכה הסורית נגד האימפריאליזם. 

משמעות הבית שציטט אלסנואר היא שלחירות יש דלת שתיפתח רק על־ידי ידיים המגואלות בדם האויב. המסר – כל אזרח בן חורין מרגיש שלמולדתו יש חובה כלפיו, ועליו לקיים חובה זו בדמו על־ידי הרג אויביו, שכן אם לא יעשה זאת מי ייתן לאויבים לשתות את המוות? שוקי הדגיש שמדינות נבנות רק באמצעות קורבנות שפודים בדמם את מולדתם, וכך מעניקים חיים וחירות לדורות הבאים. החירות זוכה לכינוי "אדומה" (שָׁנִי), כדי להעביר את המסר שאינה נקנית אלא בדם. היד המגואלת בדם ומידפקת על דלת החירות היא יד השהידים. דלת החירות לא תיפתח אלא לשהידים ולבעלי הכבוד. המסר הוא שאם ברצונך חירות – עליך להקריב את עצמך.

שלט שהתנוסס לצד הבמה שעליה עלו החטופים, ובו אפשר לראות את תמונות המנהיגים הלוחמים בחמאס שנהרגו כשהידים, לצד ציטוט מתוך נאום אבו עבידה לרגל יום השנה ל־7 באוקטובר: "אנו מקריבים את מפקדינו לפני חיילינו"

בארגוני ההתנגדות מבחינים בין שהידים משורת לוחמי הגִ'הַאד, למפקדים השהידים (אלקַאדַה אלשֻּהַדַאא'). למשל בחזבאללה מציינים את יום השַהִיד (11 בנובמבר), ובנפרד את יום המפקדים השהידים (16 בפברואר)8. גם בחמאס מעלים על נס אסתשהאד של מפקד, שכן הוא נותן דוגמה אישית ללוחמיו. לפיכך בתמונות בטקסי מסירת החטופים נראים מפקדי חמאס שסיכלה ישראל, כאשר מבחינת חמאס את הישגי 7 באוקטובר יש לזקוף לזכותם. בהקשר זה הארגונים נוהגים לצטט את פסוק 23 בסוּרַת אלאַחְזַאבּ (33), ולפיו מבין המאמינים יש מי שהתחייבו לאללה להקריב את עצמם; מהם מי שקיים את נדרו ואסתשהד, ומהם מי שממתין לאִסְתִשְהַאד. למרות חלוף הזמן, לא חזר בו מהתחייבותו להיות שהיד.

דובר חמאס אבו עבידה הגדיר את הסיכולים שמבצעת ישראל כפעולות שגורמות לאויב שמחה קצרה ושכרון חושים שיפוג מהר. הוא כינה אותם "משכך כאבים שהוא פרי אשליה והונאה", וכדי להוכיח שהם אינם אפקטיביים הביא דוגמאות מן העבר. למשל לו הסיכול הממוקד (בעיניו "חיסול והתנקשות"), היה אפקטיבי, הרי ב־1935, לאחר שהבריטים הרגו את שיח' עִזְּ אלדִּין אלקַסַּאם בחורשות יַעְבַּד, הייתה מפסיקה ההתנגדות לאימפריאליזם הבריטי, ובהמשך לאימפריאליזם הציוני שהוא תולדה שלו. אבו עבידה ציין שהראיה שהסיכולים הממוקדים אינם אפקטיביים היא שפעולת "מבול אלאקצא" החלה בחלוף 20 שנה לסיכולו של מנהיג חמאס, אַחְמַד יַאסִין, במרס 2004. אחד מספרי חמאס, בואו אל הג'האד (חַיַּ עַלַא אלגִ'הַאד), נכתב על־ידי "המשתוקק לאסתשהאד למען אללה" ומוקדש כולו למפקדים השהידים.

תמונות המפקדים השהידים. "ולמען ייקח מכם שהידים"

תמונת המפקדים השהידים מעוטרת בשבר פסוק (3:140). חלק זה בפסוק מופיע בתמונה משמאל של מנהיגי חמאס, כדי להעביר את המסר שלא כל אחד זוכה להיות שהיד, ואללה בוחר ובורר אותם. מסר נוסף המועבר באמצעות פסוק זה הוא שאללה בוחן את הלבבות באמצעות תלאות וסבל המלחמה, ומבחין בין המאמין והכופר, ובין דובר האמת לדובר השקר באמצעות האסתשהאד. את השהידים בחר להיות נאמניו בגני עדן.

בתמונה נראים בכירי חמאס: מחמד אלצ'יף (אבו ח'אלד), מפקד הזרוע הצבאית של חמאס; מרואן עיסא (אבו אלבראא'), סגן ראש הזרוע הצבאית של חמאס; ע'אזי אבו טמאעה (אבו מוסא), רמ"ט הסיוע הקרבי והמנהלתי של חמאס; אחמד אלע'נדור (אבו אנס), מח"ט צפון הרצועה; אימן נופל (אבו אחמד), מח"ט מחנות המרכז וראש מטה המודיעין; ראפע סלאמה (אבו מחמד), מח"ט ח'אן יונס; וראא'ד ת'אבת (אבו מחמד), ראש מטה כוח האדם והאספקה בזרוע הצבאית של חמאס.

מימין: כרזה שפרסמו גדודי עז אלדין אלקסאם בנובמבר 2023 לרגל השקת רקטת "יאסין 105", ובה נעשה שימוש במהלך מערכת טופאן אלאקצא. בכרזה כתוב: "יאסין: העץ נשא פרי ושחר השחרור הפציע". משמאל: תמונה שעלתה בעמוד הטלגרם של גדודי עז אלדין אלקסאם בתאריך 1 בפברואר 2025. יצוין כי בתיאור התמונה נכתב: "הגוף מת, אך המחשבה לא תמות"

בתמונה משתקף רעיון העובר כחוט השני בחמאס, ולפיו אחמד יאסין הוא מורה שהעמיד תלמידים שהלכו בדרכו ופעלו ברוחו. בספר שהפיצו בחמאס על הביוגרפיה של יאסין והאסתשהאד שלו נכתב: "טיפש הוא מי שאומר לעץ התפוח: 'הוצא פרי פַּקּוּעָה [...] עץ התפוח מוציא רק פירות מתוקים. מה טוב הוא ומה יפה הוא עץ יאסין [שפירותיו הם] תלמידיו ובניו אשר אותם חינך על ברכי הג'האד ואהבת האסתשהאד. הם [תלמידיו] הביאו מה שדומה לאגדות (אַסַאטִיר), וכתבו את הדפים היקרים ביותר, הטובים ביותר והמאירים ביותר בהיסטוריה המודרנית של אומתנו. הם ענקים ואריות (עַמַאלִקַה ואֻסוּד) שיצאו מבית מדרשו של שיח' אחמד יאסין ומגוב האריות שלו; מה רחב הוא גוב אריות זה".9

״שַל נעליךָ כי ניצב אתה בעמק הקדוש מִשנֵה קודש״ (20:12). הפסוק הקוראני מתייחס בעצם להר סיני (אלטּוּר), שם קיבל משה את התורה. הפסוק רומז למעמד הסנה הבוער. בכיתוב שחמאס מוסיפה מתחת לפסוק נכתב: ״של נעליך, שכן כל טפח באדמה זו רווי בדם השהידים״, קדושת הארץ נובעת מדם השהידים שמרווה את האדמה

עסקת מבול בני החורין ודמורליזציה ליחידות העילית של צה"ל ולקהילת המודיעין

כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית נגד צה"ל בכלל ואמ"ן בפרט, השתמשה בכרזות כגון אלה כדי ללעוג לחטיבות הלוחמות בצה"ל (נח"ל, גבעתי, כפיר ושריון – 401). הדבר בא לידי ביטוי בשינוי הסמלים באופן המסמל את הכיליון (הַלַאכּ) של כל חטיבה שנכנסה לרצועה. למשל בסמל חטיבת גבעתי לקחו את החרב (המסמלת את היותה של החטיבה חטיבה לוחמת), ונעצו אותה בשועל (המסמל את יחידת שועלי שמשון, שהייתה הסיירת של גבעתי הוותיקה).

במרכז הכרזה מופיעים סמלי היחידות הלוחמות, לצד סמל שב"כ, 8200 ומערך 9900. על כל הסמלים נכתב בעברית "הציונות לא תנצח". ברקע הבמה נכתב כי "הציונאציזם (צַהְיוֹנַאזִיַּה) בשום אופן לא תנצח"

בתמונות אלה באה לידי ביטוי התפיסה של ארגוני ההתנגדות, ובראשם חמאס וחזבאללה, כי לישראל עליונות צבאית על פניהם אך בשל אמונתם של לוחמי הג'האד הם מוחקים אותה. רצונם של הלוחמים, נחישותם, אורך רוחם והעמידה האיתנה במשך זמן, הם המפתח לניצחון על יחידות העילית של צה"ל. בעיני חמאס ב־7 באוקטובר הם הערימו על כל ארגוני המודיעין בישראל, ובראשם שב"כ ו־8200. גורם ההפתעה היה מבחינתם קלף מנצח, והם השתיתו את המתקפה עליו ועל ההנחה שישראל לא תוכל להגיב בזמן קצר למתקפה. הכשל המודיעיני נתפס בעיניהם כחלק מקריסה של תפיסת הביטחון של ישראל.

מימין: מסמך שהציגה חמאס בסרטון השחרור של קית' סיגל, ובו ניתן לראות את הכיתוב: "מקום המעצר (מַכַּאן אלאַסְר): התנחלות כפר עזה; אזרחות: אמריקנית; אזרחויות נוספות: מתנחל". משמאל: החלטת שחרור. תשומת לב יתרה יש לתת לכתיבה בעברית ולבחירת המילים: מקום/תאריך מעצר

כמו כן, חמאס דאגה לקשט בכתובות גרפיטי את הרחובות לרגל חזרת העקורים לצפון הרצועה, לאחר נסיגת צה"ל ושחרור החטופים. תשומת לב יתרה יש לתת בהקשר זה לתג ההקבצה (האשטאג) שהופיע לצד כל כתובת – "#חזרת_העוצמה" (#עַוְדַה_אלְעִזּ). כלומר גדודי עז אלדין אלקסאם הם שהחזירו את העוצמה לעזה.

ברוכים הבאים לאדמת האדירים, פה עזה. "עליכם השלום על כי עמדתם בעוז רוח" [13:24]. "היכנסו אליהם בשלום ובבטחה" [15:46]. לחירות-השָׁנִי (אדומה) ישנה דלת שעליה כל יד מגואלת בדם מידפּקת

המשפט בכתובת השנייה הוא ציטוט מסוּרַת אלרַּעְד (13), פסוק 24. גם בקלטת של אבו עבידה מ־19 בינואר 2025 הוא נראה כשלצידו מתנוסס פסוק זה.10 אותו פסוק שאומרים המלאכים לשוכני גן העדן משמש את גדודי אלקסאם לומר ברכת שלום לשבים לצפון הרצועה.

המשפט בכרזה השלישית הוא ציטוט קוראני גם כן. במקור הכוונה היא "היכנסו לגני העדן בבטחה", אך כאשר גדודי אלקסאם משתמשים בפסוק בפנייתם לעקורים השבים לבתיהם, כוונתם שייכנסו לבתיהם חזרה בשלום ובבטחה.

"אנחנו הטופא(ן) [המבול]... אנחנו היום שאחר(י)"

בשלט זה שהתנוסס בפעימה החמישית (8 בפברואר 2025) של עסקת החטופים, אמרה הנהגת עז אלדין אלקסאם בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי חמאס תשלוט על הרצועה. מבחינתם, היום שאחרי הוא בעצם היום. למרגלות הבמה אפשר לראות את המשולש האדום, שסימן במשך המלחמה את המטרות הישראליות והפך לסמל העמידה האיתנה, השובר את האמירה היומרנית של ההנהגה הישראלית בדבר "הניצחון המוחלט". ברקע ניתן לראות כלי צה"ל הרוסים מהפצצות לוחמי ההתנגדות. מכרזות אלה ניכר כי חמאס לומדת את הפסיכולוגיה של ישראל ומנהיגיה, ועושה שימוש במינוחים השגורים בפי ישראל כדי לנגח את התפיסה הישראלית ולקעקע אותה.

טקסי מסירת החטופים ותשובת חמאס לרעיון ההגירה בכפייה: ״אין הגירה, אלא לירושלים״

בתמונה ניתן לראות את יחיא אלסנואר יושב על הכורסה המפורסמת מיום חיסולו. אלסנואר מחזיק בימינו את המקל (המַטֶה11) שלו, ומביט מתוך פרצה בקיר הבניין שבו סוכל בעזה, כמעין חלון אל רחבת אלאקצא. לנגד עיניו הוא רואה, כבחזונו, נער פלסטיני שצועד לעבר המסגד ומניף בימינו את דגל פלסטין. התמונה הנשקפת לעיניו היא תמונת הניצחון במערכה שיצא אליה ב־7 באוקטובר. תמונה זו היא החזון של מבול אלאקצא.

סיסמה נוספת השמה דגש על ירושלים היא: ״אנחנו החיילים, הוי ירושלים, העידי!״. ממשפט זה מהדהד המשפט המפורסם של הנביא במסגרת דרשת הפרידה (חֻ׳טְבַּת אלוַדַאע). לאחר המסר שמוסר הנביא למוסלמים במהלך הדרשה, הוא אומר את המשפט: "הלא, האם מסרתי? ענו: כן. השיב: הוי אללה, העיד! ("אלא, הלבלע'ת? קאלוא: נעם. קאל: אללהמ אשהד״).

תוכניתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להגליית תושבי עזה מעוררת תגובות זעם רבות – בחמאס ובגא״פ בפרט, ובעולם האסלאמי בכלל. בכרזה שנתלתה ביום שבת, 15 בפברואר 2025, לצד במת שחרור החטופים, נכתב: ״אין הגירה, אלא לירושלים״ (לַא הִגְ׳רַה אִלַּא לִלְקֻדְס). בסיסמה זו מהדהד חדית׳ של הנביא: ״אין הגירה לאחר השחרור, אלא ג׳האד וכוונה כנה; ואם תיקראו להתגייס לג׳האד, התגייסו!״. כך עונה חמאס להצעה של טראמפ: ההגירה תהיה רק לירושלים, והיא תהיה לצורכי ג׳האד. סיסמה שכזו בחודש רמצ'אן, יש בה כדי להצית את השטח, ובמיוחד בירושלים.

את שחרור גופותיהם של עודד ליפשיץ, שירי, כפיר ואריאל ביבס, ליוותה תמונה שבה אפשר לראות את בנימין נתניהו בדמות ערפד, ומתחתיו תמונות החללים. הדבר מתכתב עם המסר שרצתה חמאס להעביר, ולפיו ארבעתם נרצחו (לשון השלט) בידיו ובשל הפצצות חיל האוויר. בצד ימין רואים לוחם התנגדות פלסטיני המעמיק שורשים באדמת פלסטין, ניצב מול צה״ל ומאחוריו ארונות קבורה של ישראלים. המסר פשוט: חזרה למלחמה פירושה החזרת יתר החטופים בארונות. בניסיון להציג תמונה מאוזנת, ואולי לעורר אמפתיה כלפי העם הפלסטיני בעזה, הוצגה בצד שמאל אינפוגרפיקה שכותרתה: ״הציונאציזם במספרים״ (נתונים מספריים בניסיון להציג מט׳לומיה). 

למרגלות הבמה הופיעה סיסמה שבכוונתה להתייחס לכיתוב שהדפיסו בשב״ס על חולצות האסירים המשוחררים בפעימה שקדמה לזו הנוכחית, ועליה נכתב ״לא נשכח ולא נסלח״ (לַא נַנְסַא וַלַא נַעְ'פִר). בשלט הופיעו תמונות מ־7 באוקטובר, ונכתב: ״לא התכוונו לסלוח או לשכוח, והמבול הוא העדות לכך״.

סיכום

בחמאס רואים את עסקת החטופים כפרי של ניצחון במערכת מבול אלאקצא. לפיכך הם מנצלים את פעימות שחרור החטופים, ובה בעת את שחרור האסירים מבתי הכלא, כחלק מעיצוב תמונת הניצחון התודעתי. בתפיסה הערבית בכלל והמוסלמית בפרט, ג'האד באמצעות מילים (גִ'הַאד אלכַּלִמַה) אינו נופל בחשיבותו מג'האד צבאי (גִ'הַאד עַסְכַּרִיּ). באמצעות שילוב של במת השחרור ועיצובה, כרזות וכריזות, מבקשים בזרוע הצבאית של חמאס להציג בפני תושבי עזה בראש ובראשונה, ובפני העולם הערבי והמוסלמי, את ניצחונם שבא בעקבות ה־7 באוקטובר.

באמצעות טקסי מסירת החטופים הם מבקשים לשבור את רוחה של ישראל, ולצרוב בתודעה השפלה ותבוסה בהמשך למראות 7 באוקטובר. חמאס משתמשת בשפה העברית ובאנגלית לצד השלטים בערבית, ו"מראיינים" את החטופים בשפה העברית ובערבית. כמו כן, הם שמים בפי החטופים מסרים בנוגע לתנאי כליאתם והיחס אליהם, ובאמצעותם מבקשים להוכיח את יחסה "האנושי". כמו כן, חמאס מבקשת להנגיד יחס אנושי זה לחטופים ליחס שישראל נוהגת בו כלפי האסירים. מבחינה זו, בעיניה הציונות היא נאציזם. חשוב לשים לב שהטקסים אינם הצגה בלבד, אלא חלק חשוב במערכה הצבאית, והשאלה היא איזה מענה ישראל, מבחינתה, נותנת לזירת מלחמה זו שבעיני האויב היא בלתי נפרד מהמערכה הצבאית.

חמאס, באמצעות מילים, ציטוטים קוראניים ובתי שיר, מעבירה מסר חד וברור, ומבחינתה משפיעה על הלבבות. זאת ללא שימוש בטכנולוגיה מתוחכמת, אך ברטוריקה משובחת שנטועה בנשמתו של דובר הערבית, וזרה ובלתי מובנת בעיני המערב ובעיני ישראל והנהגתה. לפיכך גופי המודיעין בפרט וצה"ל בכלל רצוי שידברו את אותה השפה וינהלו מלחמת תודעה מושכלת ומקצועית המאופיינת בשימוש מתוחכם בשפה הערבית ובמכמניה. 

עוד על לוחמה פסיכולוגית והאם עידן המידע שינה גם את הכללים הבסיסיים של תורת המלחמה – בפנים