להתחיל מחדש – הקמת רגימנט לחימה בחופים בחיל הנחתים

קומנדר גנרל ג'וזף דנפורד מעביר את הפיקוד לגנרל רוברט נלר (מימין). 24 בספטמבר 2015

מאז סוף המלחמה הקרה פעל הצי האמריקני תוך הנחת עליונות ויכולת לפעול ללא הפרעות מהותיות, אפריורית, להשגת שליטה בימים. מצב זה אינו קיים עוד, וכוחות ימיים ניצבים כיום בפני איומים מכיוון היבשה והים, הן מיריבים מדינתיים הן מיריבים שאינם מדינתיים. לאחר סיום המלחמה בעיראק (2003–2011) ובאפגניסטאן (2001 –2014), מפקדי הצי וחיל הנחתים הבינו שבעתיד הנראה לעין יש פער ביכולת של הצי וחיל הנחתים להתמודד בסביבה החדשה ומול האיום החדש משום שהיריבים של ארצות הברית יוכלו להחזיק בשטחים שיגבילו את חופש התנועה של ספינות הצי ולהשיג, לעיתים, שליטה מבצעית. כמו כן, בניין הכוח הנוכחי של הצי, שמסתמך על תשתיות קבועות ופלטפורמות עתירות אמל"ח, לא מתאים לתרחיש הייחוס החדש. לפיכך החל תהליך בניין כוח של הצי ושל חיל הנחתים, שהובילו מפקדי החיל בהתאם לתפיסתם. 

מאמר זה יציג את תהליך השינוי שנעשה בחיל הנחתים, בעודו מתמקד בשני היבטים: השינוי התפיסתי והמענה הארגוני, שבא לידי ביטוי בהקמת רגימנט הלחימה בחופים. תהליך ההתאמה לסביבה, למשימה ולאויב התבסס על שתי הנחות סמויות: על אף השינויים, חיל הנחתים יכול וצריך לעמוד במשימותיו בעתיד הנראה לעין. והשנייה: יש די זמן לנסח תפיסה חדשה ולממש אותה בשינוי ארגוני מקיף מאוד.

הקדנציה של גנרל רוברט נלר (2015–2019)

ב־24 בספטמבר 2015 מונה גנרל רוברט נלר למפקד ה־37 של חיל הנחתים האמריקני. נלר החל בתפקידו בתקופה שבה החיל היה צריך להבנות תפיסה חדשה לאחר סיום הלחימה העצימה והארוכה באסיה, בעיראק ובעיקר באפגניסטאן. ב־2016 פרסם פקודת תכנון חלקי (FRAGO)1 לתהליך של הרפורמה הנדרשת, לדעתו, בחיל. הפקודה החלקית תיארה את המדיניות של מפקד החיל שצפויה לעבור כחוט השני לאורך כהונתו וברפורמות שיוביל בחיל. הצורך בפקודת התכנון החלקית נבע מההבנה שהזירה שבה החיל יפעל, האויב שבו ייתקל (שאינו מוזכר במסמך) והיכולות שהאויב יפעיל, השתנו. "הקרב הנוכחי והעתידי עשויים להיות לא מה שחווינו בעבר. הוא יכיל לא רק את כל תחומי היבשה, האוויר והים, אלא גם את החלל ואת תחום הסב"ר. הוא יכלול פעולות מידע ופעולות על פני הספקטרום האלקטרומגנטי".2

ב־2016 פרסמה מפקדת חיל הנחתים את תפיסת הפעולה החדשה של החיל.3 בבסיסה נמצאת התפיסה שאישר ב־2014 מפקד החיל הקודם, גנרל ג'וזף דנפורד. העדיפות הגבוהה ביותר, לפי התפיסה, הוגדרה כך: "להשתלב, כשותף מלא עם הצי, עם הכוחות המיוחדים ועם הכוח הרב־זרועי – משום שהנחתים תורמים ומרוויחים מהיכולות הייחודיות והמשלימות לאורכה של קשת המבצעים ולרוחבה, ובכל חמשת הממדים.4 כדי לעשות זאת החיל נדרש לעבור תהליך רפורמה תפיסתי וארגוני, ובבסיסו כוחות החי"ר של החיל. ההבנה של נלר וכותבי התפיסה הייתה שאין צורך לשנות את היות החיל מבוסס חי"ר. בבסיס השינוי הנדרש עמד השילוב של חיל הנחתים בתוך הצי וסיוע למשימות הצי.

ב־2019 העיד נלר בסנאט כי השינוי התפיסתי הנדרש מהצי ומהנחתים צריך להדהד שני מרכיבים: שילוב טוב והדוק יותר בין חיל הנחתים ובין הצי, ותפיסת הפעולה שמבוססת על ההנחה שהצי לא ייהנה מעליונות ימית בלתי מעורערת בכלל וחופש פעולה וחופש תנועה בפרט, ולכן צריך ליצור בסיסים מבצעיים קדמיים,5 כוח שיפעל באופן מבוזר בתוך השטח שבשליטת האויב או שבו האויב ינסה לאתגר או לתקוף את כוחות הצי. במקביל למשימות אלה, הכוחות בנוכחות (stand in) צריכים להיות מסוגלים לאתגר ולשבש את התנועה החופשית של האויב.6

ב־2017 חתם נלר על הצורך המבצעי לתמרן במרחבי חופים נטולי עליונות7 שעיקרה יצירת המסד התפיסתי והארגוני לשילוב הדוק יותר של כוחות הנחתים עם הצי, ולהתוויית האופן שבו הצי והנחתים יפעלו בעתיד. כוחות יבשה וצי ניידים מבוזרים בשטחי מפתח כדי לאפשר את הצלחת משימת הצי ולשבש את משימת היריב. הכוחות המבוזרים מפעילים יכולות איסוף, תקיפה, הגנה על הכוח ועוד. התפיסה מכווינה שינוי במיקוד של כוחות הנחתים, מכוח שפועל במתארי חי"ר בלבד – לכוח שיכול לתמרן באזורי החוף (Littoral maneuver). התמרון באזורי החוף מוגדר כ"יכולת להעביר כוחות לוחמים מוכנים ללחימה מהים לחוף על מנת להשיג עמדת יתרון על האויב".8 לשם כך יש צורך בארגון לקרב, יכולות, תפיסות ותורת לחימה שמאפשרות יצירת בסיסי כוח משלוח קדמיים שכוח המשימה אוויר-יבשה של חיל הנחתים יוכל לפעול מהם באופן מבוזר ובמשך זמן; פעולה נחושה וגמישה בתוך סביבה שבה הכוח יתקשה להפעיל מערכות שו"ב; בחינת ההיגיון וההיררכיה הנוכחיים של מעבר המידע בין דרגים; העצמת יכולות איסוף המודיעין ברמה הטקטית.9

כדי לממש את השינוי במהלך 2016–2018 ערכו בחיל הנחתים שורה של ניסויים, אימונים ומשחקי מלחמה שבחנו את הגודל המיטבי של כיתת החי"ר. הנחת היסוד של מפקד החיל הייתה שכדי לאפשר שימוש בכל היכולות החדשות, ובראשן איסוף מודיעין, מבנה הכיתה צריך להיות שונה. לשם כך הורה נלר להגדיל את הכיתה מ־13 חיילים ל־15. שני החיילים שנוספו נועדו להיות עוזר למפקד הכיתה ומפעיל מערכות. כן הוחלט שהנשק שיפעילו החוליות (Fire Team), כמו הרכבן, ישתנו בגלל הצורך להגדיל את הקטלניות. לאחר ניסויים, משחקי מלחמה ואימונים החליטו להשאיר 13 חיילים בכיתה, כולל המ"כ המוביל אותם, אך לשנות את האמל"ח שהם מפעילים כדי להקנות להם יכולת לפגוע באויב בצורה אפקטיבית יותר.10 במקביל החל ניסיון רחפן לכיתה (quad for squad). הגדוד השלישי של הרגימנט השביעי, שהיה אחראי לניסוי גודל הכיתה,11 החל להתנסות בהפעלת רחפנים אורגניים12 ברמת החוליה והכיתה כדי להפוך את כיתת הרובאים לקטלנית יותר,13 על ידי העצמת יכולות איסוף, מודיעין, ניטור ורכישת מטרה (ISRT) והגדלת טווח היכולות של הכיתה. בסוף הניסוי הוחלט ליצור כשירות מסודרת למפעילי רחפנים, שתכשיר שני רובאים מכל כיתה.14

הרפורמה שנלר הוביל נולדה ממשבר זהות ורלוונטיות שפקד את החיל ואת כלל הכוחות המזוינים של צבא ארצות הברית. המשבר נוצר עקב סיום הלחימה בעיראק ובאפגניסטאן ועקב תהליך בניין כוח רב־שנתי, שנעשה למען משימות אלה ולא התאים לאתגרים אחרים. מטרת הרפורמה הייתה להסיט את בניין הכוח של החיל עקב השינוי בסביבה האסטרטגית, בזהות, ביכולות האויב ובאזור שבו החיל צפוי להילחם. התהליך התבסס על שתי הנחות: ראשית, שיהיה לנחתים זמן לבנות את הכוח מחדש, ולכן נלר יישם תהליך בניין כוח סדור, על בסיס גדודים שיועדו לכך, שכלל ניסויים, משחקי מלחמה, אימונים ועוד. שנית, הנחה מובנית, שמחליפו ימשיך ברפורמה שהוא יצק את הבסיס לה. 

גנרל דיוויד ברגר (משמאל) במחלקת המדינה במהלך חגיגות 247 שנים למרינס. 1 בנובמבר 2022

הקדנציה של גנרל דיוויד ברגר (2019–2023)

ב־2019 מונה גנרל דיוויד ברגר15 למפקד חיל הנחתים ה־38, והחל לגבש את הרפורמה הנדרשת בחיל לפי הבנתו. ברגר אומנם טען שהוא מבטל את הרפורמות שקדמו לו אך בפועל קיבל את הרעיון של נלר – לחימה באזורי החוף ולחימה בכוחות מבוזרים בנוכחות. לדידו של ברגר, החיל צריך להשתנות מהותית כדי שיהיה מסוגל להיות חיל משלוח בכוננות ובמוכנות ולפעול במרחב הלחימה הימי, שבו הצי אינו פועל בעליונות ואין לו חופש תנועה ופעולה מובן מאליו. התפיסה המבצעית שברגר קידם, בדומה לרעיונות שעלו במהלך הרפורמה של קודמו, עסקה בהפעלת כוחות קטנים ומבוזרים בנוכחות. לשם מימוש השינוי קבע שחיל הנחתים הוא כוח המשלוח הימי של ארצות הברית הנמצא בכוננות מתמדת. מטרתו למנוע לחימה בעצימות גבוהה, ולהרתיע מפני הסלמת עימות קיים לכדי עימות גבוה עצימות. במהלך עימות בעצימות גבוהה יפעלו כוחות הנחתים בתוך שטח המבצעים של האויב ויפעילו מגוון יכולות מבצעיות אורגניות, כגון שילוב של כלים מאוישים ולא מאוישים וספינות אמפיביות קלות. על כן יש לשנות את ארגון גדודי החי"ר, לבחון את מקומם וארגונם של צוותי המשימה אוויר-יבשה של חיל הנחתים (MAGTF), ולערוך רפורמה מקיפה בארגון החיל וביכולותיו. השינויים בארגון הכוח, המוסדי והמבצעי, אמורים היו לאפשר לצי גישה וחופש פעולה שיאפשרו לו לעמוד במשימתו. לדידו של ברגר, "אם אתה רק נשאר סטטי, אל תשנה. [אבל אם] הארגון שלך קפוא בזמן, ברור שלא תהיה במקום טוב אם שאר העולם ישתנה".16בשל כך, ברגר החל ליצוק תוכן בשינוי שחיל הנחתים צריך.

בתחילת כהונתו קבע ברגר את העקרונות ליישום תהליך ההתעצמות: ראשית, תעדוף תהליך המודרניזציה על פני כמות כוח האדם, בין השאר באמצעות שימוש באינטליגנציה מלאכותית, רובוטיקה, ייצור מתווסף, מחשוב קוונטי וננו־טכנולוגיה. שנית, קיצוץ יכולות קיימות שאינן עולות בקנה אחד עם הדרישות המבצעיות העתידיות שעולות משינוי תפיסת ההפעלה, על אף יעילותן המוכחת. שלישית, חיל הנחתים יבנה את כוחו כך שישתמש באמל"ח ובחיישנים ניידים, זולים ובעלי חתימה נמוכה – כדי ליהנות מנקודות החוזק של המסה ללא החולשות הנלוות לריכוז הכוח. כמו כן, הוא יסתייע במגוון פלטפורמות ימיות מגדלים שונים, ויוכל להילחם מהים, אל הים, בים, אל היבשה, עליה וממנה – כולל במרחבי החופים. במהלך האבחון שברגר ערך, הבין שכדי לעמוד במשימותיו חסרות היכולות הבאות: אש מדויקת ארוכת טווח; מערכות הגנ"א לטווח ארוך ובינוני והגנה נקודתית; מערכות לא מאוישות למשימות סדיר; יכולות לוחמה אלקטרונית; תקיפה והתמודדות עם יכולות האויב מתחת לסף המלחמה.

ב־2019 חתם על תפיסת בסיס מבצעי כוח המשלוח הקדמי,17 שכמו במבצעים באזורי החוף עוסקת ביצירת התנאים לצי לעמוד במשימותיו. הבסיסים הקדמיים מותאמים להתמודדות עם אש מדויקת ארוכת טווח, אך לא עם כוח קרקעי. משום כך, הגנתם מתבססת בראש ובראשונה על הסתרה, על הונאה ועל פיזור וביזור, ואחר כך על יכולות הגנה על הכוח. בבסיס יוצבו כלים זולים, שיכולים להפעיל יכולות אש אורגניות ומרחביות. מטרת הבסיס, נוסף על אפשור פעולת הצי, היא להעסיק את היריב במציאת הבסיסים ותקיפתם.18 החוסרים הללו רלוונטיים לכל הרכיבים של חיל הנחתים אך במיוחד לרגימנט הלחימה בחופים (Marine Littoral Regiment), שאמור להיות העוצבה המתמרנת המובילה של חיל הנחתים.

במהלך 2022 פרסם חיל הנחתים ומפקדו עדכון מס' 3 לרפורמה בבניין הכוח של החיל ובאופן הפעלתו. חשיבות המסמך טמונה בכך שהוא מאפשר להבין כיצד הרפורמה השתנתה או טויבה לאחר ניסויים ומשחקי מלחמה ואימונים עם עקרונות הבסיס בתפיסת ההפעלה של הצי ושל חיל הנחתים. וכך, לאחר שלוש שנים של ניסויים, משחקי מלחמה ואימונים באש חיה נשאר תפקיד גדודי החי"ר כשהיה: איתור האויב והשמדתו. מה שכן צריך להשתנות הם מגוון האמצעים המאפשרים זאת. האמצעים שנבחנו ותורגלו מגבירים את הקטלניות של לוחם החי"ר, ומאפשרים לו לפגוע במגוון רחב יותר של מטרות. הניסויים מדגימים את מה שהיה ידוע כבר: שחי"ר קל עם יכולות מודיעין, מעקב וסיור אורגניות, מקנה יתרון ומרחיב את שטח הפעולה של כל יחידה. מה שהשתנה הוא הרצון להקטין את גדוד החי"ר. תחילה חשבו בחיל כי הקטנת הכוח מ־896 חיילים ל־735 תוביל למצב המיטבי, אך לאחר ביצוע התרגילים הובן כי גודל הכוח האולטימטיבי הוא בערך 800–835 מפקדים וחיילים. במהלך השנה הבינו שהחיל צריך לשמור על 14 סוללות תותחים מעורבות, תותחים ורקטות, כדי לאפשר לכוחות החיל לעמוד במשימותיהם. 

הרפורמה שברגר עשה בחיל זכתה לביקורת של מפקדים בכירים ששירתו בעבר בחיל. הביקורת נשענת על הלקחים שנלמדו, על ידיהם, מהשנה הראשונה של המלחמה בין רוסיה ובין אוקראינה ואשר, לדעת הכותבים, נוגדים את הכיוון שאליו ברגר שואף ברפורמה שלו. נוסף על כך, לדידם של גנרל (דימ') צ'ארלס קרולק (המפקד ה־31 של חיל הנחתים), גנרל (דימ') ג'ק שינאן (מפקד נאט"ו לשעבר), גנרל (דימ') אנתוני זיני (המפקד לשעבר של פיקוד המרכז של ארצות הברית), וגנרל (דימ') ואן ריפר (מפקד פיקוד פיתוח הקרב שמקביל לתוה"ד אמ"ץ בצה"ל), הרפורמה יוצרת כוח שמוכן לתרחיש מלחמה אחד בלבד ופוגעת בכשירות הנחתים להתאים את עצמם לאחר. קרולק, שינאן וזיני טוענים, בטור דעה שפורסם ב"וושינגטון פוסט", כי הלקחים מהמלחמה בין רוסיה ובין אוקראינה מראים שאי אפשר להסתמך רק על טכנולוגיה. לבסוף, הם מציינים שיש בעיה תפיסתית שגויה בהפעלת הכוח משום שהוא נובע מניתוח לא נכון של האויב.

לדידם של הכותבים, הטענות שיחידות קטנות הפועלות בנוכחות לא יכולות להיות נסתרות "כל עוד [הן] תוך כדי תנועה, [צריכות] אספקה מחדש ותקשורת עם המפקדות – שוללות את הטכנולוגיה שאנו יודעים שכבר יש לסין. ברגע שתתחיל הלחימה, סביר להניח שהאויב יגיב נגד יחידות שבמגע איתם [עם] כוח גדול יותר. המערכות [שצבא סין יפעיל] יהיו רבות וקטלניות יותר, בעלות טווח ארוך יותר, מכלי הנשק העומדים לרשות המוצבים הקטנים של חיל הנחתים".19 ואן ריפר טען בטור דעה שפורסם בכתב עת של הנחתים, שצמצום היכולות של חיל שריון ותותחים פוגע בגמישות של המפקדים וביכולתם לנצח את האויב משום שהוא שולל מהם מגוון יכולות שהיו בהיותם כוח רב־חילי אורגני. כמו כן, הוא טוען שהרפורמה פוגעת ביכולות יחידות הלוגיסטיקה של החיל לתמוך בכוחות בקו המגע. חשיבות הלוגיסטיקה עלתה במהלך המלחמה בין רוסיה ובין אוקראינה והיא גם לקח שנלמד בכל מלחמות העבר.20 בריאיון שנערך עם ואן ריפר ב"פוליטיקו" הוא הסביר שאינו נגד שינוי אלא שהשינוי שנעשה קיצוני מדי משום ש"בדרך כלל מה שהיה קורה בעבר, היה קונספט, היו משחקי מלחמה, היו הערכות שטח לפני שנעשו מהלכים דרסטיים כאלה".21  

התגובה לביקורת של הקצינים הבכירים שפרשו מהחיל ניתנה כבר בשנת 2020: ההיגיון המוביל ברפורמה היה שברגר הסביר כי הוא לא רוצה שנחתים ישכפלו את יכולות צבא היבשה של ארצות הברית אלא יהפכו להיות כוח אמפיבי שיעמוד במשימותיו שלו.22 הביקורות שנשמעו מהמפקדים הבכירים לשעבר של החיל לא הפסיקו את תהליך המימוש של התפיסה שהחלה אצל נלר ונמשכה אצל ברגר. ב־2022 פרסם האתר הרשמי של חיל הנחתים פוסט שמסביר את המבנה והארגון של הרגימנט, ואת המשימות שהוא אמור לבצע.

המשימות: עריכת מבצעי בסיסים מבצעיים קדמיים; תקיפה באש; תיאום פעולות הגנ"א והגנה נגד טילים; תמיכה בתמונת המצב הימית; תמיכה בלחימה ביבשה; תמיכה במבצעים בממד המידע. הרגימנט החדש אמור לכלול בין 1,800–2,000 חיילים וקצינים – ירידה של כ־1,400 חיילים וקצינים שמוצבים כרגע בכל רגימנט של הנחתים. הרכב הכוח של הרגימנט אמור לאפשר לו לפעול באופן מבוזר, על בסיס מחלקות חי"ר מאוגברות שמבצעות כמה פעולות בחתימה תקשורתית נמוכה ככל האפשר. הבסיס להצלחת חלק מהמשימות הוא יכולות הסיור של הרגימנט ושל הכוחות שפועלים באופן מבוזר.23 במהלך תרגילים שנערכו בשנים 2022 – 2023 רגימנט החופים השלישי, שבאורח פלא הוא רגימנט החופים הראשון שהוקם, הצליח, גם באורח פלא, לעמוד במשימות שהוגדרו לו: הגנה על יחידות הצי ומניעת הישג קרקעי מכוח תוקף. ההצלחה בניסויים הראתה שהתפיסה שבבסיס השינוי המבני של הרגימנט שרירה וקיימת.24

ב־2022, במסגרת השינוי, דיווח חיל הנחתים כי בעקבות שינוי מבנה הרגימנט, הרכב הכיתה יהיה 14 חיילים שמחולקים לשתי חוליות של שישה חיילים, מפקד ועוזר מפקד כיתה.25 תהליך הקמת הרגימנט לא נפסק ואמור להמשיך במהלך הכהונה של גנרל אריק סמית, משום שתהליך זה הוא ארוך טווח ומצריך השתנוּת והסתגלות לנוכח ההסתגלות, הלמידה וההתפתחות של האויב. ברגר, למרות הצהרותיו, המשיך את הרפורמה של קודמו. הוא הבין שתהליך האבחון של נלר היה נכון בבסיסו אבל הרפורמה נעשתה לאט מדי ובהיקף קטן מדי. ברגר ניסה לעשות רפורמה מקיפה יותר וארוכת טווח, שבה החיל ישנה את פניו לחלוטין. התהליך שברגר הוביל גם הוא ארוך טווח ונשען על ההנחה שהמלחמה לא תפרוץ מחר, ובשל כך אפשר להעמיק בלמידה ובחקירה של צורכי החיל. 

משלחת ימית 31 של המרינס באימון, 2 בפברואר 2019

סיכום

תהליך בניין הכוח בנחתים החל לאחר סיום מבצעי הייצוב בעיראק ובאפגניסטאן. השינוי בזהות האויב וביכולותיו בסביבה המבצעית ותפקידו של החיל במלחמה עתידית יצרו פער ביכולתו של החיל לעמוד במשימות עתידיות. היה צורך לצמצם את הפער על ידי שינוי תפיסת ההפעלה ושינוי מטרות בניין הכוח של החיל. לכן אישרו מפקדי החיל תפיסות הפעלה חדשות וקבעו מדיניות מפקד מוגדרת. כמו כן, החלו בחיל הנחתים לארגן מחדש את הכוח על פי שתי התפיסות, המשלימות זו את זו, שנועדו לשחוק את היכולות האוויריות והימיות של האויב. בכך החל החיל לבנות כוח לתרחיש אחד בלבד ולמשימות מאוד מוגדרות. הרצון של מפקדי החיל להימנע מכוח שמותאם למשימה אחת, כמו בתקופת מבצעי הייצוב, לא מומש מסיבות שונות. הביטוי המעשי הוא רגימנט הלחימה בחופים, שהקמתו אפשרה בחינה של תהליך בניין כוח שהחל מאוחר מדי, ללא התקבעות על סופו.

תהליך הרפורמה בנחתים מראה גם ששינויים לאחר מלחמה ממושכת מצריכים זמן לניסוח התפיסה, לבחינתה ולמימושה. לבסוף, הרפורמה בחיל הנחתים מראה את היתרון בתהליך פומבי וגלוי. רגימנט הלחימה בחופים זכה לביקורת רבה שעזרה לעצב את מבנה הרגימנט ואת יכולותיו. הפומביות של התפיסה, בדומה לתפיסת מבצעים רב־ממדיים של צבא היבשה של ארצות הברית, מאפשרת לצבא ללמוד, להשתנות ולהתאים את התפיסה לפי הביקורת, ובו בזמן לשמור על המהות שלה.  חלק מהסיבות להימשכות התהליך היא ההבנה של מפקדי החיל שמלחמה לא תפרוץ בזמן הקרוב – פריווילגיה שלא קיימת בכל הצבאות.