הפתעות שאינן הפתעות: הנ"ט ביום הכיפורים מול הכטב"מים ב"חרבות ברזל"

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים כבר הכיר צה“ל טילי נ“ט במלחמת ששת הימים ישראל במשך יותר מ־15 שנים. ומצרים הפעילו טילים כאלה, בהצלחה מועטה. לפני יום הכיפורים פירק צה“ל את גונדות הנ“ט שלו בעקבות ביצועים לא מספקים בתרגיל וכיוון שהטנקים נתפסו כמי שעתידים להוביל את הלחימה. קיומו של הסאגר בידי המצרים והסורים היה מוכר.

ב־7 ביולי 1970 ירו המצרים טילי סאגר, וכנראה פגעו פעם אחת בלבד והסבו נזק קל לטנק ישראלי. מפקד פיקוד הדרום אלוף אריאל שרון, שהמעיט בחשיבות הטילים במלחמה, טען: ”הכרתי את הנשק הזה“, בשל הירי המצרי. חיל המודיעין הפיץ לקטים על הטיל ועל איום הנ“ט. נטען כי דוח שכזה זכה לתפוצה רחבה, אך לא נלקח ברצינות יתרה. עם זאת, ככל הנראה התמקדו הדוחות במפרט הטכני של הטיל, ולא במשמעויות האפשריות של תו“ל המסתמכת על מסות של טילי נ“ט. זאת על אף שהסובייטים החלו להתייחס מבחינה תורתית לנ“ט כמו אל מכונת הירייה במלחמת העולם הראשונה בפעולתה נגד פרשים.

כבר ב־1971 כתבו המצרים דוקטרינה לגדוד טילים מונחים נגד טנקים, אם כי לא ברור אם היה לישראל עותק שלה לפני המלחמה. ב־8 בינואר 1973 ירו הסורים עשרות טילי סאגר, והשמידו טנק ישראלי בודד. מאו“ג ,36 תא“ל רפאל איתן, הורה על הקמת דיפונים להתגוננות בפני הטילים, ואלה אכן מנעו פגיעות בתקרית הבאה. קמ“ן חטיבה ,188 משה צוריך, סיפר כי החטיבה הפיקה לקחים מההיתקלות בטילי הסאגר, ופיתחה תו“ל מולם. אולם בעדותו בפני ועדת אגרנט טען מח“ט ,460 אל“ם גבי עמיר, כי התרגולות בצפון היו מוכרות, אך לא רלוונטיות לדרום.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן