לחימה בטרור: לקחים מסרי לנקה

במאמר קודם שכתבתי במערכות הוצגה הטענה שלפיה בסכסוכים א־סימטריים מודרניים יש למדינות, ובהן כאלה הנחשבות לחלשות, יתרונות מובנים המאפשרים להן לגבור - באמצעים צבאיים בלבד - על ארגוני הטרור והגרילה הנלחמים בהן. זאת בניגוד למחשבה המקובלת שלפיה האתגר שמציבים ארגונים כאלה למדינות הוא פוליטי במהותו (מאבק על השלטון), ולכן לאמצעים צבאיים יש מקום מוגבל בלבד בחיסול ארגונים כאלה, ובמקומם יש צורך באמצעים שמנתקים את הקשר הפיזי והאידיאולוגי בין הגרילה לבין האוכלוסייה המקומית.

במאמר הזה אני מביא ראיות נוספות לנכונות טענתי שלפיה יש להתייחס לארגוני הטרור והגרילה כאל ארגונים צבאיים לכל דבר, וכי ניתן לחסל ארגונים כאלה ולמנוע מהם (ומהאוכלוסייה התומכת בהם) את היכולת להילחם - ללא קשר למידת רצונם לעשות כן. הראיות הנוספות האלה שאני מביא מתבססות על לקחים חדשים מהסכסוך בסרי לנקה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן