
בסיס צבאי של הווייטקונג עולה בלהבות במהלך פשיטה של הצבא האמריקני בעיר בדרום וייטנאם. החייל האמריקני בתמונה אוחז בתול"ר מדגם M67 שהיה בשימוש הצבא האמריקני במהלך המלחמה
בחצייה השני של המאה ה־20 התמודדה ארצות־הברית עם האתגרים הרבים הנקרים בדרכה של מדינה המגדירה עצמה "מנהיגת העולם החופשי". בעיצומה של המלחמה הקרה מצאה עצמה ארצות־הברית נלחמת בווייטנאם על־מנת למנוע את נפילתה לגוש הקומוניסטי. מלחמת וייטנאם סימנה עבור ארצות־הברית, ובכך גם עבור העולם כולו, נקודת מפנה בהתייחסות לתופעת המלחמה מהבחינה האסטרטגית והטקטית - מהשימוש בתקשורת להטיית דעת ההמון בעד או נגד המאמץ המלחמתי, המשך בלחימה בשטחים בנויים, ועד לחימה נגד כוחות גרילה וניסיונות להכריעם מהאוויר.
במאמר זה אחקור ואנתח, בראי עקרונות ההתקפה, את מהלכי הכוחות האמריקניים ביציאה להתקפה לאחר מתקפת "טט". שבעת עקרונות ההתקפה משמשים קווים מנחים לאופן שבו מפקד צריך לתכנן את קרב ההתקפה ולהוציאו לפועל. על־ידי איזון בין עקרונות אלו, בהתאם למצב המבצעי שאליו נקלע, יכול המפקד למצות את יכולותיו הצבאיות ולהטות את הכף לטובתו.
הכוחות הבלתי סדורים שמולם נלחמו הכוחות האמריקניים פעלו בשיטות פעולה של לוחמת גרילה, שמזכירות עד מאוד את שיטות הלחימה של אויבינו מצפון ומדרום. ההתעמקות בעקרונות ההתקפה בראי הקרב הזה יכולה להניב ידע משמעותי, בין אם תורתי ובין אם מעשי, לשדה הקרב הצפוי לנו.