מגזין סוף השבוע - תוכן מקצועי למפקדים
"מכיוון שהמלחמה היא רצף של פעולות אנושיות, טבעה שהיא גם רצף של בחירות אנושיות. ההנחה היא כי ניתן להעמיד לשיפוט מוסרי את פעולתו של האדם דרך בחינת כוונותיו [...] התביעה לפעול נגד הטרור בלי לסכן את אזרחי הצד השני משמעה לנטרל את יכולת הפעולה נגד הטרור ולא לאפשר לצד המותקף להגן על עצמו, על חיי אזרחיו, באופן יעיל".
מאמר בן כמעט שני עשורים שכתב תא"ל (לימים אלוף מיל') אייל זמיר על לחימה מוסרית בטרור, ובאילו נסיבות הטלת פצצה במשקל טון על בניין תיחשב לצעד לגיטימי.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
צילום: את"צ
"כשעוסקים בממשקים בתוך הפיקוד הבכיר בצה”ל, וכן בממשק שבין הדרג הצבאי לדרג מדיני, קיימת נטייה לבחון את איכות השיח הבין־מדרגי, ולראות בו גורם משפיע מרכזי על מידת ההצלחה בניהול המערכה [...] גם אם יתקיים שיח מצוין, פתוח ושקוף בין אלוף ורמטכ”ל, או בין המטה הכללי לקבינט, אין הוא מבטיח מערכה מוצלחת. כאשר השיח הזה מתקיים בממדים שונים ומקבילים של ידע, הבנה ותפיסה, הוא מוגבל וחסר למדי, והניהוג המערכתי יוצא נפגע".
18 שנים למלחמת לבנון השנייה
"כשהתחלנו את התמרון נכנסו באופן מאוד שמרני, בקצב איטי, על שטח מאוד מצומצם ואני חושב שזה לא שירת את מטרות המלחמה. צה"ל צריך לחזור מהר ליסודות התמרון כפי שהיה בראשיתו, תמרון שמדבר על דינמיות וחשיבה תחבולנית". [...] בסופו של דבר הנֻחבה היא מיליציה – מי שעשה כאן תמרון; מי שזיהה את נקודות התורפה שלנו אחת לאחת; מי שפעל במהירות בקצב גבוה ובסופו של דבר הצליח בתוך שעה להכריע אוגדה בצה"ל שהפסיקה לתפקד ב־8:00. למעשה, אם תחפש את תורת התמרון בהפוך – תמצא אותה ב־7 באוקטובר. לצערי הקרב הזה עוד יילמד בבתי הספר ואנחנו לא נהיה בצד הנכון".
פרק מסדרת הפודקסטים "על התמרון" – שיחות עם תא״ל (מיל׳) יובל בזק על העבר, ההווה והעתיד של התמרון היבשתי.
בפרק הרביעי – התמרון ב"חרבות ברזל" על אי הצלחותיו, ואיך אפשר ללמוד תמרון דווקא מפעולות האויב?
לשמיעת הפרק לחצו כאן
"צה"ל, בכמעט שני עשורים וחצי, הוא צבא עסוק. אין לו זמן לעבד, לנתח ולהבין באמת. כשנגמרת לחימה אחת – לרוב מתחילה אחרת. מי שעד לפני רגע בוססו בוואדיות הלבנון – מצאו עצמם פותחים זיגים בקסבאות של שכם וג'נין וסמטאות עזה, ושוב לבנון, ואז שוב עזה. מתי היה ויהיה זמן לעצור רגע ולהבין מה הלך פה?".
סרן (מיל') גל פרל עם סקירת ספרו החדש של דותן דרוק משהו ממני נשאר שם, על התמודדות עם אירוע בן למעלה מחצי יובל שעדיין נותר בנפש הכותב. "ספר מרתק וקריא על לחימה, פיקוד ואחריות, ובעיקר על התמודדות עם משבר וצמיחה אישית. כיום, נוכח מלחמת 'חרבות ברזל', שרבבות עתידים לשוב ממנה אחרי שחוו את המראות הקשים של המלחמה והלחימה, מדובר בספר רלוונטי מאוד".
לקריאת הסקירה לחצו כאן
"רסטנבורג, פרוסיה המזרחית, 20 ביולי 1944. השעה 12:42. פצצה מתפוצצת מתחת לשולחן הישיבות במפקדתו של היטלר. זו הייתה תחילתו של המרד הגלוי נגד השלטון הנאצי. זה היה גם שיאה של תנועת ההתנגדות להיטלר, שהחלה זמן רב לפני אותו יום.
הקבוצה הקטנה של אנטי־נאצים כללה אנשי צבא ואזרחים. אינטלקטואלים, תעשיינים ואנשי איגודים מקצועיים. הם נכשלו, אך היה זה כישלון של כבוד".
80 שנים לניסיון ההתנקשות שהיה יכול לשנות את ההיסטוריה
