מלבנון השנייה לשלישית - תובנות של מג"ד מהמלחמה
פינוי פצועים מקרב הסלוקי. סוגיית ביטחון כוחותינו בבט“ש, הפכה לעיתים רבות מדי קודמת לביצוע המשימה
עשור חלף מאז יצאנו למבצע בלבנון, וחזרנו ממלחמת לבנון השנייה. זהו העשור השקט ביותר אותו ידע גבול הצפון, מאז שהתיישבו ארגוני הטרור של אש”ף בלבנון אחרי ”ספטמבר השחור” בשנות ה־70 של המאה ה־20 .הנתון הזה מעיד לכאורה על הישגיה של המערכה ההיא. לאחר המלחמה ערך צה”ל עשרות תחקירים ברמות השונות, הפיק לקחים וקיים תהליכים משמעותיים לחיזוק כוחו ומוכנותו על־מנת לעמוד במשימותיו ביום פקודה. מאז התמודד צבא היבשה בשני עימותים ברצועת עזה (מבצע ”עופרת יצוקה” ומבצע ”צוק איתן”), ואני סבור כי כיום הוא צבא מאומן ומוכן לאתגרי המחר בזירות השונות.
עם זאת, בתור מפקד בצבא ומג”ד במלחמת לבנון השנייה, אני סבור שאם נתבונן נכוחה במראה לא נוכל להתהדר בקרבות האלה, מכיוון שהתנהלות צה”ל במלחמת לבנון השנייה לא הייתה מיטבית. אני מאמין, כי ראייה מפוכחת ואמיצה של נקודות התורפה עימן הגענו למלחמה, והכרה בטעויות שעשינו במהלכה, יאפשרו מוכנות וביצועים טובים יותר בעימות הבא.
בספרו בהם יותר מכל, טוען תא”ל (מיל') אלישיב שמשי כי סוד ההצלחה של צה”ל טמון במג”דים, יותר מאשר בכל דרג פיקודי אחר, וכן בגדודים שאותם הם מובילים - אצור סוד ההצלחה של צה”ל. בספר מראה שמשי, כי המג”דים שימשו בדרך־כלל מנוף להעצמת תנופת ההישגים בשדה הקרב מחד גיסא, והיו לבלמים שמנעו קריסה במצבי לחץ מאידך גיסא. שמשי קובע, כי הניצחונות או הכישלונות במלחמה נקבעים, קודם כול, בדרג מפקדי הגדודים. לשכבת המג”דים, יותר מאשר בכל דרג אחר, קיימת מידת ההשפעה הגדולה ביותר על תוצאות המערכה. המג”ד אחראי באופן מוחלט להישגים הטקטיים, שאותם הוא נדרש להשיג באמצעות המשימות המוטלות עליו. ההישגים המצטברים אלה, הם שקובעים בסוף את תוצאת המערכה. המג”ד נוכח בעצמו בחזית שדה הקרב, חש אותו ומודע למתרחש באופן ישיר ובכוחו להשפיע רבות על התודעה של מפקדיו, על רוח הלוחמים ואיכות הביצוע.
הצק”ג בנוי כך שיוכל לפעול באופן עצמאי, ויהיה חזק דיו לבצע כל משימה. בלי לזלזל ביריב - ניתן לומר בקול ברור שמול האויב הניצב בפנינו כיום - דבר לא אמור לעצור גדוד נחוש של צה”ל, מלבד הוא עצמו. פעמים רבות שמעתי מפקדים בכירים ואחרים הטוענים, כי היו טעויות וכשלים בניהול המערכה, אבל בכל הנוגע לפעולות עד לרמת הגדוד המצב אחר. האומנם? האם דרג המג”דים במלחמה פעל כמצופה ממנו, ויישם הלכה למעשה את התורה הצבאית, תוך שימת דגש על יוזמה ולקיחת סיכונים שהם חלק מרכזי בתורת הפו”ש של צה”ל? איזו הערכה אנו נותנים לעצמנו, ביישום עקרונות המלחמה במלחמת לבנון השנייה - האם הצלחנו או נכשלנו בנוגע ליישום העקרונות? ומה בדבר יישום ערכי צה”ל, ובראשם דבקות במשימה וחתירה לניצחון? עד כמה השפענו אנו המג”דים במהלך המלחמה על המפקדים שמעלינו, לפעול טוב יותר?
במאמר הזה אנסה לענות מנקודת מבט אישית של מג”ד 13 במלחמה, על שלוש שאלות: מה קרה לנו? למה זה קרה לנו? ומה יכולנו לעשות אחרת? במילים אחרות, מה נדרש כדי שנהיה טובים יותר במלחמה הבאה.