"מבצע יונתן" בראי המשפט הבין לאומי: 40 שנים אחרי

קבלת הפנים לחטופי אנטבה. ”הפשיטה באנטבה הייתה הדבר הנכון לעשותו - היא הייתה פעולה צודקת. ואולם, מבחינת החוק הבין־לאומי ב־1976 ,על אף נועזותה, הייתה הפעולה של ישראל באנטבה פעולה לא חוקית“. צילום: אבי שמחוני

ב־27 ביוני 1976 המריאה טיסה 139 של חברת התעופה אייר פרנס מישראל בדרכה לפריז. שני גרמנים ושני פלסטינים שהצטרפו לטיסה במהלך עצירת המטוס באתונה קבעו את גורלה והכניסו אותה לדברי־הימים של מאבקה של ישראל בטרור הבין־לאומי. וילפריד בזה ובריגיטה קוהלמן הגרמנים מארגון תאי המהפכה חברו לג’איל אל־ערג’ה ולעבד אל־לטיף אל־ראזק אל־סמראי הפלסטינים, שהשתייכו לפלג בפיקודו של ודיע חדד בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין. ארגון הטרור הזה הוקם על־ידי ג’ורג’ חבש ּוודיע חדאד בדצמבר 1967. תפיסת העולם שלו הייתה מרקסיסטית לניניסטית לאומית, ומטרתו הייתה להיאבק למען שחרור פלסטין כחלק מן המאבק באימפריאליזם. החל משנות ה־60 של המאה ה־20 נהפכה חטיפת מטוסים לשיטה פופולרית שמטרתה הפניית תשומת לב בין־לאומית למאבק הפלסטיני בישראל. בשנות ה־70 הרחיבו הפלסטינים וארגוני טרור שהזדהו עם המאבק הפלסטיני (שהמפורסמים שבהם היו ארגון הצבא האדום היפני וארגון באדר מיינהוף הגרמני) את מאבקם בישראל אל מעֵבר לגבולות המזרח־התיכון והחלו לפעול בדרך של טרור בין־לאומי. בגל הטרור הזה, שגאה בשנות ה־70, תקפו פעילי טרור שדות תעופה, חטפו מטוסים ואף ניסו להפילם. הפיגועים כוונו בעיקר נגד יעדים יהודיים וישראליים, אך לא פעם נפלו קורבן להתקפות האלה גם אזרחים ממדינות אחרות.

דקות לאחר ההמראה השתלטו החוטפים על המטוס, שינו את שמו ל"חיפה 1", והורו לקברניט הצרפתי להטיסו לתדלוק בבנגזי שבלוב, ומשם להטיסו לאוגנדה. כחמש־עשרה שעות לאחר ההמראה מאתונה נחתה טיסת אייר פרנס בנמל התעופה הבין־לאומי באנטבה. במטוס היו 248 נוסעים ו־12 אנשי צוות. בהודעתם הראשונה דרשו החוטפים את שחרורם של 53 טרוריסטים, מהם 40 שהיו כלואים בישראל (בין היתר הם דרשו לשחרר את קוזו אוקמוטו שביצע התקפת טרור בנמל התעופה בן־גוריון במאי 1972 ואת חבריהם לארגון בריגיטה שולץ ותומס רויטר שהועמדו לדין באותם ימים בגין ניסיונם הכושל להפיל מטוס אל על בקניה באמצעות טיל נ”ט בראשית 1976). החוטפים ציינו בהודעתם שבחרו לחטוף מטוס צרפתי בשל קשריה הצבאיים של צרפת עם ישראל, שכללו בין היתר את מכירת הכור הגרעיני ומכירת מטוסי קרב מסוג מיראז’ לישראל.

לקבלת ההחלטה לצאת למבצע חילוץ החטופים מאנטבה נדרש אומץ רב. ראש הממשלה יצחק רבין, שר הביטחון שמעון פרס והרמטכ”ל מוטה גור הפכו באפשרויות שוב ושוב במשך שבוע. צוותי התכנון, בראשותם של יקותיאל אדם, אהוד ברק ומוקי בצר, הציעו דרכי פעולה שונות, וההחלטה הסופית על מתווה הפשיטה התקבלה זמן קצר לפני הביצוע. ההחלטה לפשוט על אנטבה ולהשתלט על נמל התעופה הייתה החלטה אמיצה במיוחד לנוכח המרחק, המודיעין החלקי והעובדה שלא היה תקדים לפעולה כזאת. ראש הממשלה רבין ידע שכישלון עלול לעלות בחייהם של החטופים, ובכל זאת הורה על ביצוע הפעולה.

לקריאת המאמר המלא לחצו על ה־PDF