על פעולה מבצעית במנהרות כחוויה, ומעבר מלוחמה הרואית ללוחמה פוסט־הרואית ובחזרה / 56 שנים לקרב הרומני / מלחמת לבנון השנייה – האם הייתה כישלון מתחילתה ועד סופה? / מדוע למרות המוטיבציה הגבוהה והעובדה שמיטב היחידות, המפקדים והציוד לקחו חלק בלחימה, היה ההישג המבצעי ביבשה רחוק מלהשביע רצון? / השיח המקצועי בדרג המג"ד והלקחים שיש ללמוד ולהעביר מאחד לאחר

בעשורים האחרונים לבשה דרך הלחימה הלאומית של ישראל דפוס "פוסט־הרואי", המקנה חשיבות יתרה להימנעות מאבדות ולקיחת סיכונים על־ידי מפקדים בכירים וקברניטים.

מאמר חדש שהתפרסם בכתב העת חברה, צבא וביטחון לאומי נגע בהתנסות היום־יומית של לוחמים ומפקדים שעסקו בלוחמת מנהרות ברצועת עזה.

על פעולה מבצעית במנהרות כחוויה; מיונים והתמיינות של כוח האדם; צבירת ניסיון; גבורה וסכנה. ובעיקר על המעבר מלוחמה הרואית ללוחמה פוסט־הרואית ובחזרה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"בשעה 23:02, בלילה חשוך ואפל שבין 11 ל־12 ליולי 1967, שייטו הטרפדות באזור הרומני, 40 קילומטרים בקו שיוט מפורט־סעיד. לפתע נתגלו שתי נקודות אור על מסך המכ"ם. הפעם זה נראה מסובך יותר. המטרות הגבירו את מהירותן, והיה ברור, שאלה כלי־שיט מלחמתיים המשייטים מזרחה.
דיווחנו למשחתת 'אילת' שנלוותה אלינו ונענינו בפקודה של 'תותחים חופשיים'".

השבוע לפני 56 שנים, כמה ימים לאחר סיום מלחמת ששת הימים התרחש קרב ימי לילי במסגרתו נתקלו שתי טרפדות ישראליות שפטרלו לאורך החוף הצפוני של חצי האי־סיני, בשתי טרפדות מצריות, במרחק 24 מייל מן החוף. בסיום הקרב הוטבעו הטרפדות המצריות, והקרב נרשם כאחד המבצעים הנועזים של החיל בשם "קרב הרומני".

עוד על הקרב – בפנים

"העשייה המבצעית אינה עוד רכיב ב'עוגת העיסוקים' של המג"ד, היא הדבר המרכזי, המשמעותי ביותר. היא המהות. עשרות תהליכים ארגוניים לטיפוח הפיקוד הזוטר ביחידה לא יעשו את מה שיעשה מבצע מוצלח אחד. העשייה המבצעית היא הבסיס לכל התהליכים הארגוניים ביחידה. על סמך השיקולים המבצעיים על המג"ד לבחור את אנשיו, לבנות להם מסלול פיתוח, לבנות את מערך הלוגיסטיקה וכו'. העשייה המבצעית היא לעולם השיקול הראשי".

בתחילת השבוע נערך טקס חילופי מפקד פיקוד הדרום, כאשר לתפקיד נכנס אלוף ירון פינקלמן במקום אלוף אליעזר טולדנו, שהתמנה לראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי.

במהלך תפקידיו השונים כתב טולדנו מאמרים ל"מערכות", אחד מהם בהיותו מח"ט הצנחנים נגע בשיח המקצועי בדרג המג"ד ובלקחים שיש ללמוד ולהעביר לזה שבא אחריו.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"במלחמת לבנון השנייה פעל בעיקר הסד"כ הסדיר של צה"ל ויחידות מילואים מובחרות. מיטב המפקדים והלוחמים ביבשה – גם אלה שחסרו להם אמצעים ושסבלו מבעיות כשירות – עשו מאמצים ראויים להערכה להשתתף בלחימה בכל מחיר. למרות המוטיבציה הגבוהה והעובדה שמיטב היחידות, המפקדים והציוד לקחו חלק בלחימה, היה ההישג המבצעי ביבשה רחוק מלהשביע רצון. מתעוררת השאלה: מדוע?".

התשובה במאמר שכתב אלוף (מיל') משה עברי סוקניק, שתחקר את תפקודה של אוגדה 162 במלחמה

ספר לשבת בסימן מלחמת לבנון השנייה שנפתחה השבוע לפני 17 שנים וגרמה לתסכול עמוק ואכזבה גדולה בקרב הציבור והצבא במדינת ישראל. רמת הביצוע של כוחות צה”ל וההישגים בשטח היו נמוכים מהמצופה. בציבור הרחב ובצה”ל עצמו תקפו את תהליכי קביעת ההחלטות, ואת ההחלטות האסטרטגיות לפני המלחמה ובמהלכה.

הספר, שכתב אל"ם (מיל') ד"ר שמואל גורדון, בחן את ההחלטות ואת תהליכי קביעתן, והגיע למסקנות חדשניות ומפתיעות, כולל התשובה לשאלה האם המלחמה כולה הייתה כישלון מתחילתה ועד סופה?

עוד על הספר – בפנים

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן