מה לנו ולאגד משוריין פון קלייסט?

בשבוע שעבר התלכדו כמה עניינים הכרוכים בטנקים, ואני בכלל איש רגלים במקור. כלומר מגיוסי לצה"ל. קיבלתי תגובות והתייחסויות רבות לדברים שכתבתי במאמר "מי צריך טנקים".1 שחלקן הסכימו לרוח דבריי, חלקן התנגדו ורובן לימדו אותי דברים שלא ידעתי או לא התבוננתי בהם מזווית שונה. נוסף על כך השתתפתי בפעילות שאפשרה לי ללמוד עוד משהו על חשיבה טנקאית תיאורטית. לשני אלה צירפתי קריאה חוזרת בספרו של רודולף שטייגר טקטיקות השריון הגרמני במלחמת העולם השנייה2 (תרגום: ברוך קורות). את הספר קראתי בפעם הראשונה בשנה שיצא, כאשר הייתי חניך בקורס פו"ם, כך שנוסף על העניין שהתעורר אצלי בהקשר לטנק כיום ומה ניתן ללמוד מיומני המלחמה ודוחות הפעולה של הארמיות הגרמניות והאם זה מועיל לחשיבה הצבאית כיום, ראיתי מה ניתן ללמוד כאשר נוספות לך 25 שנות ניסיון ולימוד. הספר בוחן נושאים רבים. העניין המרכזי היא כמובן בתמרון המשוריין, בדגש על הטנקים ועל שילובם של החילות הנוספים, כפי שציין מפקד פו"ם דאז חן יצחקי בהקדמה לספר. אמנם היום חזרו הטנקים להיות כלי מסייע בשדה הקרב, הרי התנופה שהביאו הטנקים לשדה הקרב העמידה אותם בחוד צבא היבשה הגרמני. בספר מובאים בקצרה דיונים על אופן פעולת הטנקים, ועל היחס שבין הטנקים ושאר החילות. לדוגמה הציטוטים מהיינץ גודריאן, נביא השריון הגרמני: "כאשר כלי נשק חדשים קשורים קשר הדוק מדי לכלי נשק ישנים, החדשים מקריבים את תכונותיהם הטובות ביותר".3 אפשר לקחת זאת כמחשבה פילוסופית־צבאית אוניברסלית, בציטוט נוסף שלו שמכווין להתבוננות שנכונה לתקופות שונות בהיסטוריה הצבאית, לא לכולן: "יחידות השריון איננה עוד יחידת גיבוי לחי"ר; אפשר כמעט לומר שההפך הוא הנכון". 4 אבל אפשר להתבונן בדיון אודות כניסת הטנק למרכז הבמה במלחמת העולם השנייה, כפרספקטיבה נוספת אודות כניסת אמל"ח אחר חדשני, נגיד מטוסים, נושאות מטוסים ואולי מל"טים. אבל בעיקר אנו למדים שלא תמיד איכות האמל"ח היא הקובעת, אלא אופן ההפעלה, האסטרטגיה והטקטיקה שנוקטים אותם. כדוגמת היתרון הצרפתי באיכות הטנקים, אשר לא סייע לצבא צרפת: "מסתבר שהגורם החשוב ביותר במלחמת הבזק במערב טמון בתפיסה של הגנה קבועה ששלטה בפיקוד הצרפתי: הישענותו של האויב על אסטרטגיה מתודית, הצורך המופרז באבטחה ובהפעלת השריון המיושנת, מילאו תפקיד נכבד בהצלחות הראשונות שלנו, ובמידה מסוימת אף 'קלקלו' אותנו".5

הדברים שנכתבו בדוח של האגד המשוריין פון קלייסט ובדוחות נוספים6 נכונים בהקשרה של ההצלחה הגרמנית בפולין ובצרפת. מנגד, כאשר נתקלו הגרמנים בטנקי T-34 הרוסים הם גילו שיתרון אמל"ח כן מסייע בלחימה, ושאולי ניתן ללמוד מהר טקטיקות, טכניקות ותרגולות חדשות ולהטמיען. ואולם, לבנות טנקים חדשים שיכולים להתמודד עם הקטלניות, המיגון והניידות של הטנקים הרוסים לוקח זמן גם במושגי התקופה, ורצוי שיהיו לך חומרי הגלם ויכולת הייצור המתאימים. דגש מיוחד שם שטייגר, קצין שווייצרי שפרסם את הספר ב־ 1973 כספר לימוד, על הפיקוד לפנים7 של מפקדי העוצבות הטקטיות הגדולות, וגם הקטנות. דבר שעלה בחיי אחוזים ניכרים של קציני ומש"קי היחידות הלוחמות - החשופים בצריח. החשיבות העצומה של קבלת ההחלטות בזמן אמת הנסמכת על נוכחות בקרבת הכוחות הקדמיים מובלטת אף היא. כפי שניתן ללמוד מהנחיות אגד פון קלייסט: "הססמה 'מוטב פקודה שימושית בזמן הנכון מאשר פקודה מושלמת מאוחר מדי', הולמת היחידות הניידות עותר מאשר אי פעם בעבר".8 נוכחות זו מאפשרת הפגנת מנהיגות, יחד עם יכולת התערבות בנקודות הקריטיות. כפי שניתן ללמוד מנוכחות של אלוף אריאל שרון בחצר הצליחה החל בליל 15 באוקטובר 1973. כי בלחימה: "אין לוותר על מהירות בגלל הקצאת זמן רב מדי לסיורים, לדיונים, ולמתן פקודות והעברתן",9 ואת זה ניתן לעשות רק מקדימה. מפקד חכם ומעניין ששמעתי בשבוע שעבר הדגיש את הצורך במיקוד בתחקירים ובהפקת משמעויות ולקחים. בצדק טען, כי אי מיקוד בנושא ונשוא התחקיר יוביל למסקנות כלליות שהן נכונות תמיד אבל לא עוזרות בהקשר הספציפי. אמנם שטייגר ציטט לא מעט מקלאוזביץ, אבל ניסה להביא את הדוגמאות הקונקרטיות הממחישות את הנכון תמיד.

שטייגר גם הצביע על כך שהכשל של לקחים שנלמדו מהקרבות בפולין ובמערב אירופה והפכו לתורות לחימה או לעמודי תווך בתכנון המבצעי, הוצאו מהקשרן בחזית המזרחית ותרמו לכישלון הגרמני במלחמה נגד הצבא האדום. זה שלא היה מוכן מספיק10 והופתע, הצליח באמצעות טנק עדיף (34-T) ליישם טקטיקות שהתאימו למרחבים העצומים של רוסיה, ובסיוע גשמי הסתיו וכפור החורף לבלום את קבוצות הארמיות המשוריינות והממוכנות של הוורמאכט. שטייגר דן בכל העניינים הללו בצטטו את יומני המלחמה, שאלוני המטה ודברי המפקדים. שדה הקרב הוא לא רק ממלכת אי הוודאות, אלא גם ברונות התכנון הלוגיסטי, נסיכות האמל"ח המתאים ודוכסות הפרטים הטכניים.11 מפקדים שאינם מקדישים את תשומת לבם ומראים את מנהיגותם במנהלה )לוגיסטיקה( צפויים להיכשל בזמן אמת. למשל, אם אין לך שמן מנוע מתאים לכפור או בגדי חורף מתאימים: "החורף הגיע במלוא עוצמתו. הוא הביא איתו בעיות ומחסור מסוגים רבים, שקשה להתגבר עליהם כמעט כמו על האויב", נכתב ביומן המלחמה של הארמיה המשוריינת 2, 12 אבל בחלק מהזמן היה החורף האויב האכזר ביותר ליחידות הגרמניות. ממקום אחר ניתן ללמוד על הנכונות האוניברסלית של הממלכות הללו: "קרבות נמשכים רק שעות, ואז נחוץ המאמץ העליון. אך המאמץ העליון הוא, למעשה, סיכום עשרות דברים קטנים ומעשים ארגוניים של חיי יום־יום. אנשים, מאומנים יפה בכל סוגי הנשק הנמצאים באזור, היודעים יפה אתהשטח וכיצד לנצלו לטובתם; שירותים וסידורים מאורגנים עד לפרט הקטן ביותר - כל אלה, בסופו של דבר, מנצחים את האויב".13

הבאתי את הציטוט של מפקד הנקודה לא רק בשביל להדגים את הידע הרב שלי, אלא בעיקר להצביע על כך שניתן ללמוד לקחים כלליים שמתאימים לכל או למרבית שדות הקרב כאשר בוחנים ומשווים לקחים מתקופות שונות, זירות שונות ומלחימה נגד אויבים מגוונים. אבל כפי שלמדו הגרמנים בשדות הקטל הרוסיים, צריך לעשות זאת בזהירות. ספר על קרבות השריון של מלחמת העולם השנייה שניתן ללמוד ממנו גם על המלחמה כיום. לחובבי הסוגה ולרוצים ללמוד על סיבות להצלחות ולכישלונות בשדה הקרב, ועל לימוד נכון ועל הסקת מסקנות שגויה.