איום "מנהרות התודעה"

אז אמר השטן: הנצור הזה איך אוכל לו.
איתו האומץ וכשרון המעשה. וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ואמר: לא אטול את כוחו ולא רסן אשים ומתג
ולר מורך אביא בתוכו, ולא ידיו ארפה כמיקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק
כך דיבר השטן וכמו
חוורו שמיים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה
(אז אמר השטן/נתן אלתרמן)

"צה"ל לא עמד במשימתו, הפיקוד לא עמד במשימתו, רוב היחידות לא עמדו במשימתם - לא הייתה דבקות במשימה".1 את הדברים האלה אמר אלוף יורם יאיר (ייה) בהרצאה שנתן לחניכי פו"ם, כראש צוות התחקור של התחום הערכי במלחמת לבנון השנייה. במסמך אסטרטגיית צה"ל2  נקבעו שלושה מרכיבי יסוד בהפעלת הכוח, כאשר השניים האחרונים הם "ביצוע משימות מלא ומהיר במינימום זמן", ו"רוח לחימה של מפקדים וכוחות". מטרת צה"ל, כפי שהוגדרה במסמך, היא "להגן על ביטחונה של מדינת ישראל אזרחיה ותושביה [...] ולנצח בכל עימות שיידרש לו".3 כמו כן רוח הלחימה היא אחד מעקרונות המלחמה של צה"ל. במאמר זה אטען, שחוסר העיסוק במוסר וברוח לחימה הוא איום ממשי, שעלול למנוע מצה"ל להשיג את מטרתו, ומפקדי צה"ל במערך הלוחם ובמערך תומך הלחימה לעסוק בנושאים אלו באופן סדור ובצורה שוטפת.4

על זהות ותודעה

בניין הכוח מורכב מחמישה נושאים, אך כדי שיחידה תנצח נדרשת בעיקר רוח העוסקת באמונה בהירה בצדקת הדרך. אמירה זו, על כל פשטותה, איננה שוללת את הצורך החיוני לבנות את הכוח

על־פי המקובל, ומטרתה היחידה לזקק ככל שניתן את הנקודה המרכזית שאמורה לעניין את המפקד בכל דרג - כיצד להבטיח את ניצחון היחידה והעמידה במשימה. רוח הגבורה נדרשת לא רק לניצחון צבאי אלא גם לבניין האומה, כפי שכתב דוד בן גוריון: "נטוע בנו כוח מוסרי עליון שלא נמצא בקרב הרבה עמים, וכוח זה הביאנו עד הלום".5 קיים קושי רב לכמת את העיסוק ברוח הלחימה, הן בהיבט כמות הזמן הנדרשת לעסוק בתחום זה והן באופן העיסוק בנושא. ברור שאישיות המפקד, אמונותיו והדוגמה האישית, הם חלק מהותי בהקניית רוח זאת, אך יש כמה עובדות שמהן ניתן ללמוד על קיומה של בעיית התודעה. בשלהי כהונתו של הרמטכ"ל רא"ל גדי אייזנקוט, הוחלט שרק המפקד או רב היחידה רשאי לעסוק בתחומי הזהות והתודעה היהודית מול חיילים בשירות חובה. בפועל, כמות השעות העוסקת בנושאים שאינם קשורים למעגל השנה היהודי קטנות מאוד. גם הקושי להגדיר מהו ניצחון, כפי שעלה במאמרים שנכתבו בגיליון 487 של מערכות,6 מקשה על המפקד בבואו לעסוק בנושא הניצחון. פשטות וביצוע המשימה לאור המטרה, מכוונים את מגדיר המשימה להגדירה בצורה ברורה המובנת לדרג המבצע. הוכחה נוספת לאיום הנובע מחוסר האמונה בצדקת הדרך, היא תוצאות חלק מהקרבות שנוהלו במלחמת לבנון השנייה. חלק מלקחי כישלונות המלחמה עסקו בניסוח מעורפל של המשימה, ובריבוי המשימות ושינויַם, שתרמו את חלקם באי העמידה במשימות שהוטלו על מסגרות שונות:

*לחימת גדוד צנחנים (מחטיבת "חיצי האש") בקרב בכפר רשף.7 ב־ 28 ביולי 2006 גויסה חטיבת "חיצי האש" ובתוכה גדוד הצנחנים שעליו פיקד סא"ל דובב לוינסון. משימת החטיבה השתנתה פעמים רבות, ולא אפשרה תכנון ראוי. בסופו של דבר משימת החטיבה הייתה לתקוף רגלית את כפר רשף, במסגרת חטיבתית, ומשם להמשיך צפונה לעבר כפר צרבין ומרחב כפר כפרא כדי להשמיד משגרי רקטות וטילים. הגדוד היה אמור לחצות את הגבול בנקודה 105 עם חשיכה, להשתלט על הצומת הראשית בפאתי כפר דבל ולתת חיפוי לשאר בחטיבה שתעבור דרכו לכיבוש כפר רשף. בפועל, כוחות הגדוד חצו את הגדר באיחור של 3 שעות, וגדוד ההנדסה של החטיבה נפגע קשה מאוד. חמישה ימים עברו מכניסת החטיבה, ועד להשלמת הכיבוש על כפר רשף. לא חוסל אף לא משגר אחד או תשתית אמל"ח, גם כאלו שככל הנראה היו בכפר. על אף שינויי המשימה, היה מצופה מן הגדוד להתמודד עם מורכבות זאת. כאשר בוחנים את ההחלטות שהתקבלו בגדוד בעת הלחימה, ניתן להצביע על כך שהגורם המשפיע על קבלת ההחלטות היה החזרת החיילים לישראל בשלום גם על חשבון ביצוע המשימה. כל הנ"ל גרמו לכך, שהגדוד לא עמד במשימתו העיקרית.

*כיבוש מרחב שיחין-אל־ג'בין על־ידי גדוד אלכסנדרוני 7012. 8 ב־ 21 ביולי 2006 גויס גדוד חי"ר 7012 בפיקודו של סא"ל רונן בן חיים. משימתו הראשונה הייתה להיערך להגנה בגזרה המערבית בגבול לבנון, ולאחר עשרה ימים הוטלה על הגדוד משימה לכיבוש מרחב שיחין-אל־ג'בין וצומת רג'מין, לשלוט באש ובתצפית על הכפרים שמע ומג'דל־זון, להשמיד כוחות אויב ותשתיות אמל"ח ולאפשר לחטיבת כרמלי לעבור דרכה ולתקוף את כפר שמע וראס אל בידה בחוף הים. חציית הגדר תוכננה במעבר 86 בשעה 20:30. בפועל, הגדוד סיים את חציית הגדר כעבור שעתיים, עקב פציעת ארבעה לוחמים מירי טנקים לחיפוי. על אף העייפות הרבה של הלוחמים והאיחור המשיך הגדוד בתנועה באור יום ליעד. במהלך יממה זאת השלים את כיבוש המרחב, והרחיב את השליטה גם מעבר לגבולות הגזרה שהוגדרו לו. הדבקות במשימה ונטילת היוזמה, גרמו לניתוק מגע של חזבאללה בכל אחד מהקרבות עם כוחות הגדוד. חמישה לוחמי חזבאללה נלקחו בשבי, תשתיות צבאיות הושמדו ואמל"ח רב נתפס כשלל. על אף תחושות האכזבה בקרב תושבי ישראל מחוסר ההצלחה של צה"ל בהפסקת הירי, לוחמי הגדוד חשו שהם חוזרים בתחושה טובה שהם עשו את המצופה מהם במלחמה.

תפיסת הניצחון והחובה לעסוק בה

אנו נדרשים להגדיר בבירור את צדקת הדרך. דוד המלך בתפילתו ייתכן והגדיר את הניצחון: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי, וְאַשִיגֵם; וְלֹא-אָשׁוּב, עַד-כַּלּוֹתָם . אֶמְחָצֵם, וְלֹא-יֻכְלוּ קוּם; יִפְלוּ, תַחַת רַגְלָי. וַתְאַזְרֵנִי חַיִל, לַמִלְחָמָה; תַכְרִיעַ קָמַי תַחְתָי וְאֹיְבַי, נָתַתָה לִּי עֹרֶף; וּמְשַנְאַי, אַצְמִיתֵם".9 תפילה ברורה, הגדרת ניצחון מוחשית, הכרעה. הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי הגדיר מחדש את תפיסת הניצחון. הוא מציין מעל כל במה אפשרית את החובה לעסוק בה ולדבר בערכים מוחלטים. בנאום שנשא בטקס החלפת מפקדי פיקוד העורף ב־ 19 במאי 2020 , ציין רא"ל כוכבי כי האויב שבחר להציב את הטילים בתוך אוכלוסייה אזרחית יישא באחריות בהבאת חזית הלחימה אל העורף שלו. זהו מצפן מוסרי, המגדיר בבירור את הטלת האחריות להבאת הלחימה לעורף "הבלתי מעורבים" על גורמי הטרור, ובמידת מה משחרר את צה"ל מסיכון חיי חיילי צה"ל. במצפן הרמטכ"ל משורטטת תפיסת הניצחון, ובה נאמר: "יצירת עדיפות בעוצמה אשר תושג [...] לצד תחבולה ורוח לחימה, אשר לעולם יהוו תנאי הכרחי".10 על־מנת להתמודד עם איום זה חובה עלינו להחזיר לשיח הפשוט והיום־יומי את העיסוק בשני נושאים אלו - מוסר וניצחון. חובה על כל מפקד לעסוק בשאלות מוסר בסיסיות. לדוגמה, האם נכון להגדיל את סיכון חיי חיילי צה"ל על־מנת להקטין את מידת הפגיעה באוכלוסייה האזרחית, לשם מה אנו יוצאים למלחמה ועוד.11 עקרונות המוסר כמו: הבא להורגך השכם להורגו, לא בא לציין דפ"ן (דרך פעולה נבחרת), אלא בראש ובראשונה מגדיר את העמדה המוסרית שלי כלפי מי שבא נגדי. על אף המורכבת הקיימת בדין הבין־לאומי בצורת ההתמודדות עם בלתי מעורבים, נדרש להתייחס לנושא בצורה ברורה בשיח עם החיילים. אנו נדרשים לשרטט מעין מדרג מחייב, כאשר החובה הראשונה במעלה היא לבצע את המשימה לאור המטרה, להימנע מפגיעה בחיילינו ומפגיעה בבלתי מעורבים. מצפן זה אינו מחליש את טוהר הנשק, ואינו מקטין את ההשתדלות הגדולה במניעת הפגיעה באוכלוסייה אזרחית שהמערכה הובאה לשכונתם בעל כורחם. אני ממליץ לכל מפקד לעסוק בבירור תפיסת הניצחון, רוח הלחימה והמצפן הערכי. מקורות בירור אלה יהיו תפיסת הניצחון של הרמטכ"ל, ומקורות צבאיים והגות שונים כפי ראות עיני המפקד. לאחר הבירור זה, יחויב המפקד לעורר שיח בנושאים אלו בקרב פקודיו אחת לתקופה, כאשר הדגש יינתן על שיח ערכי המגדיר תכלית מדויקת.

סיכום

העמימות הקיימת בנושא הניצחון ומוסריות המאבק של צה"ל בכל אויביו, גרמה להחלשת צה"ל (לפחות בעיני חלק ממקבלי ההחלטות) ועלולה למנוע מחיילי לצה"ל להשיג את מטרתם - הגנה על ישראל וניצחון בכל מפגש. הצורך ברוח הלחימה ברור לכל איש צבא, אך העיסוק בו קורה באופן מועט יחסית ובקול ענות חלושה. חובה על כל מפקד לברר לעצמו בראשונה, ולאחר מכן לחייליו, את עקרונות המוסר ורוח הלחימה מכל מקור שיראה לנכון, כדי לתבוע את הניצחון בכל מפגש. תביעה זו צריכה להיות מתורגמת גם במערכים תומכי הלחימה. במערכים אלו תפיסת הניצחון תבוא לידי ביטוי בתביעה שבכל תהליך שמפקד מוביל, כל משימה שחייל מבצע, צריכה להיות על הצד הטוב ביותר. חוסר העיסוק ברוח הלחימה ובמוסריותה מהווים איום ממשי על יכולתו של צה"ל לנצח. ההיסטוריה לימדה אותנו שסד"כ גדול ואיכות האמל"ח אינם ערובה לניצחון כאשר אליהם לא מתלווה רוח לחימה. לאור זאת מוטלת החובה על מפקדי צה"ל במערך הלוחם ובמערך תומך הלחימה לעסוק בנושאים אלו באופן סדור ובצורה שוטפת.