נפוליאון 1812
נפוליאון 1812/ניג'ל ניקולסון/1991, 160 עמודים
כאשר שהה נפוליאון בסנט הלנה והיה שקוע בהרהורים על עבר שאין עימו עתיד, אמר, כי הוא מצטער על כך שלא מת במסוקבה. ייתכן שידע, כי המערכה הרוסית תרמה להאדרת שמו, והיתה יוצאת דופן גם בסיפור חייו הסוערים. המערכה היתה נועזת במיוחד, לא מוצדקת מבחינה מוסרית, לא הגיונית מבחינה אסטרטגית, אבל גם בכשלונה היתה עדות על נפוליאון האיש בשיא גדולתו - שולט ממרחקים עצומים על קיסרות רחבת ידיין, מתואשש בצורה גאונית ממצבים אבודים וחוצה את היבשת כולה לבדו במרכבה, בדרכו חזרה לפריס.
"תפיסתנו את המערכה הרוסית", אומר ניג'ל ניקולסון, "נובעת מהתפתחותה הטרגית, מאחדות המקום והזמן שבה, מן העונג שרובנו מפיקים כשאנו יושבים נינוחים ובטוחים וקוראים על הסכנות הגדולות ועל המבחנים העצומים שבני־אדם אחרים עמדו בהם; ומן ההנאה שאנו חשים כשר אנו מעריכים היכן שגו שני הצדדים, כאשר לצידנו עומדים החוכמה שלאחר מעשה והעדר אחריות למתרחש".
ניג'ל ניקולסון אכן כתב ספר יחיד במינו על אירוע יוצא דופן בהיסטוריה האנושית. אנו פוסעים בעקבותיו מדרזדן, משם יצא המסע הקיסרי למזרח, לסמולנסק, לבורדינו – אתר הקרב ששימש את טולסטוי במלחמה ושלום ממשיכים איתו למוסקבה, שבה הגיעה ההתקדמות לקיצה, וממנה החלה הנסיגה, ושבים איתו לאורך מסלול הנהיגה עד לחציית הברזינה ומלווים אותו במסע הקיסרי המופלא במרכבה לרוחבה של היבשת.
המערכה ברוסיה מסמלת נקודת מפנה בגורלו של נפוליאון. אחריה שוב לא היתה קיסרותו כפי שהיתה קודם לכן. מעטים האירועים בחיי נפוליאון המתועדים כמוה, ורבות השאלות שהיא מציבה. האם יש בה כדי להסביר את כשלונו של אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה? כיצד קרה שאדולף היטלר, מאה ושלושים שנים אחריו, לא למד את לקחי כשלונו? ניקולסון אומר, שעל אף המחשבה, האהדה וההערכה שמעורר סיפור המסע למוסקבה, אין ללמוד ממנו אלא לקח אחד והוא, שהמערכה היתה פרי איוולת וגרמה לבזבוז נורא.