המגמות האסטרטגיות והאופרטיביות, המתהוות בסביבתה של מדינת ישראל, מתאפיינות בהשתנות מהירה ובממד משמעותי של אי ודאות. זאת, לצד אילוצי משאבים הנובעים מסדר עדיפויות משתנה של החברה הישראלית וממשלתה. כדי להתמודד עם אתגרים אלו מנסה צה"ל להתאים את תפיסותיו האסטרטגיות והמערכתיות, הן בהקשרי הפעלת הכוח והן בהקשרי בניינו. בפרסום זה מנסה ערן אורטל לעמוד על הבעייתיות הקיימת בתפיסה המבצעית-אסטרטגית של צה"ל. זאת, בדגש על חקר שורשיה, הנעוצים באופן תהליך פיתוח הידע במטה הכללי.

הבעייתיות עולה הן בתהליכי תכנון הפעלת הכוח והן בתהליכי בניינו, ובעיקר בנתק ביניהם. הטענה המרכזית של הכותב היא שמנגנון למידה לקוי במטה הכללי מונע מצה"ל לפתח יתרון של יוזמה תפיסתית מול היריבים. אורטל אינו מסתפק באבחון הבעיה, אלא אף מציע כיווני פתרון וארגון רלבנטיים, שבמרכזם הקמת קבוצה ברורה ומונהגת, שיהיו שותפים בה אגפי המטכ"ל, הזרועות והפיקודים. כמקובל בסדרת עשתונות, גם אם הנושא שנוי במחלוקת, אנו שואפים ליצור מצע לדיון ביקורתי ולהתבוננות בהירה על עצמנו, כנדרש בעת תמורות זו.

לקריאת הגיליון המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן