ההתערבות הרוסית בסוריה מהווה הזדמנות ללמוד אודות 'אחרות' אסטרטגית בפעולה. רבות נכתב על הסיבות להתערבות זו ועל השלכותיה האסטרטגיות באזור ובעולם. רוב הכותבים עסקו בסיבות הפעולה ותכליתה, שאלות שיידונו אף במחקר שלפנינו. ברם, מחקר זה, של דר' דימה אדמסקי, מוסיף עיסוק בנדבכים האופרטיביים של אומנות המערכה הרוסית ומעמיד תאוריה סדורה אודות ההיגיון האסטרטגי הרוסי ואופן מימושו המערכתי. הוא בוחן את חותמה הפוטנציאלי של הלוחמה המשותפת עם צבא רוסיה על חדשנותו והשתנותו של ארגון חיזבאללה. כמו כן, מסייע המחקר לקורא להבין את השתנותה של הלוחמה המודרנית - שיש המכנים אותה (בטעות לטעמי) 'מלחמה אסימטרית כנגד אויב תת-מדינתי'. הדוקטרינה הרוסית מגדירה זאת כ'מלחמות הדור החדש'. המחקר סוקר התפתחויות מרכזיות אלה, המעסיקות את כל הצבאות המודרניים, ומרחיב בתחומים כגון: חשיבה אסטרטגית בעולם, של ארגונים ושל קבוצות חמושות; לוחמת סייבר; לוחמה בשילוב כוחות מיוחדים; לוחמת מידע ותודעה וכדומה. המחקר סוקר את העקרונות התאורטיים של האומנות האופרטיבית הרוסית המודרנית, שהתפתחו, כידוע, ברוסיה ונדדו למערב, במהלך המאה העשרים. דיון חשוב זה עשוי לסייע לבחינה ביקורתית של ההתפתחויות התאורטיות ברמה המערכתית ובהתאמתה למלחמה המודרנית כנגד אויב תת-מדינתי. חשיבותם של הדברים מתעצמת, נוכח התפיסה הרווחת בקרב הקהילה האסטרטגית בישראל, הגורסת כי הרמה המערכתית אינה רלבנטית בלוחמה האסימטרית. קרי, שקשה ליישמה במערכה מסוג זה.

לקריאת הגיליון המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן