הפשיטה על האי "גרין"

חושך אפף את הסביבה כולה, כאשר התקרבו הלוחמים בשקט מוחלט ליעדם. מתוך האפלה הזדקרה לפניהם לפתע צללית אימתנית ומוארכת. היה זה המבצר. חומותיו התנשאו לגובה 2.5 מטרים היישר מתוך הגלים, אורכו הגיע ל־145 מטרים ורוחבו ל־45 מטרים. בחופו המערבי ניתן היה להבחין במעגן קטן המחובר לאי באמצעות גשרון, ובקצהו הצפוני ניצב מגדל ובו תחנת מכ"מ. שעת ה-"ש", שנקבעה ל-01.30, קרבה והלכה במהירות. בתדריך שלפני הפעולה הוסבר ללוחמים, שהאי מבוצר היטב על ידי תותחי נ"מ 85 מ"מ ותותחי 37 מ"מ ו־20 מ"מ. פזורות בו 14 עמדות מקלעים כבדים ובינוניים, המאוישות בעשרות חיילים בעירנות מירבית – רובם תותחנים וחלקים אנשי קומנדו וחיל־הים. נאמר להם, שעליהם לפרוץ ליעד מצידו הצפוני, שם ניצב הגשרון על עשרה עמודי בטון שישמשו להם למסתור. המתדרך הדגיש, שההפתעה המוחלטת בתחילת הפריצה היא תנאי הכרחי, למרות שהטיפוס על הקירות המשופעים יכביד מאוד. "זהו אתגר רציני ואני בוטח בכם", סיכם.

דב, גדי וחבריהם למשימה הקשיבו בכובד ראש. זו לא היתה להם פעולה ראשונה על אדמת האויב, אך היא ריתקה אותם במיוחד והעסיקה את דמיונם, כי כאן ייבחנו כושרם ותושיים ביתר שאת. העלייה על הקירות התלולים מהצד הצפוני של האי היוותה בעייה קשה. מן הים התנשאה מדרגה מאונכת ולאחריה באה מדרגה בשיפוע של 30-40 מעלות.

בקצה של זו הייתה גדר משולשת ברוחב של מטר וחצי, ומעברה השני – מתחת לחומה – נראתה מרצפת ברוחב של כ־1.2 מטרים. אל החומה שהתרוממה ממנה הוסיפו המצרים בצד ה־צפוני קיר בגובה כ־80 ס"מ. גל הפושטים הראשון הגיע אל הגשרון. הגלים הקציפו בהתנפצם אל הגדר החלודה, אליה היו צמודים גלילי תיל דוקרני, וגושי הזפת שהצטברו למרגלות עמודי הבטון הרשו על הגישה הים היה רוגע, אך הזרמים החזקים דחפו את חוליית הכוח המאחז צפונה והרחיקוה מהאי. דב וחולייתו, ששימשו חוד־החנית של הכוח הפושט, נאלצו להיאבק קשות כדי להגיע לנקודת הפריצה מבלי להתגלות. בשקט מירבי זחלו הלוחמים מתחת לגשר. גיל, שנמצא באבטחה, הביט בדריכות במגדל ה-מכ"מ, כשהוא מוכן להשליך לעברו רימונים בעת צורך. המרחק מהשומרים היה 50 מטרי. שניים מהלוחמים החלו לחתוך את גדר התיל. לפתע נתגלתה פירצה לא הרחק מהם והוחלט לפרוץ דרכה. על מרצפת הבטון שממול שוחחו הזקיפים בקול רם, כשהם צועדים הלוך ושוב, ובקרבת מגדל המכ"מ שאף זקיף בהנאה מן הסיגריה שבפיו וניסה לפלח במבטיו את חשכת־הליל.

מפקד חוליית הפריצה אותת לפתיחת אש. הכדורים הנותבים רשפו אל הגשרון ופילחו את הדממה. הזקיף נורה והופל מה"עוזי" של גדי. גם השומר במרכז הגשר נפגע ובגדיו החלו לבעור. על השיפוע הרטוב והחלקלק מצמחי־ים, מבעד לפירצה, החלו זורמים אנשי החוד כשהם מחליקים ונחבטים בטפסם, תוקעים ציפורני ידיהם בקיר הבטון המחוספס ואוזרים כל כוחותיהם כדי להעפיל אל משטחו העליון. מרגע זה החל הקרב להתגלגל בלא שיוכל איש לעכבו. משנפרצה הגדר, המיכשול העיקרי הראשון, נתגלו בכל גבורתם אותם הלוחמים שסחפו עימהם את חבריהם – אלה שאינם עוצרים לרגע ונמצאים בכל מקום. בלטו ביניהם גדי, עמיחי וגיל, שהיו הראשונים לפרוץ לתוך המבצר.

החוליה של גדי הגיעה אל הגשרון. חלק מהלוחמים אמורים היו לרוץ לאורך הגשרון, בעקבות מפקדם, לעבר מיגדל המכ"מ, וחלקם צריכים היו להישאר באמצע הגשר ולירות אחורה לתוך המיבצר לפתע הרגיש גדי שהוא נשאר לבדו מול מיגדל המכ"מ. ללא היסוס, כאשר עיקר מחשבתו היא לחסל את העמדה בטרם תפתח באש, הוא זינק קדימה נפתחה לעברו אש מקלעים מאחור, הוא הסתובב בחטף והשליך רימון, נשתרר שקט, גדי המשיך לרוץ, מהמכ"מ לא ירו, אך היו שם חיילים. הוא פרץ לעמדה משמאל וזרק עוד רימון. משנמוג העשן הבחין בחייל מצרי גוסס ובמלקע בוער. הוא זרק רימון נוסף לקרון המכ"מ ומיהר להצטרף לאנשי חוליתו.

בשעה שגדי רץ לעבר הגשר, החלה חוליית הרתק לירות על המבצר. מספר לוחמים, שהתמקמו על שרטון סלע קטן כ־ 200 מטרים מדרום לאי, פתחו באש כדי לחפות על הכוח הפורץ. עוד אנשי הרתק יורים וגדי מטהר את עמדת המכ"מ, פרצה חולייתו של גיל אל המרצפת שלייד החומה. תפקידה היה לפרוץ אל הבניין המרכז שבחצר המבצר ולטהרה מחיילי האויב. גיל ירה צרור מבעד לדלת המערבית של הבניין, ולאור הכדורים הנותבים הבחין באולם גדול עם פתח לחצר, הוא פרץ פנימה, נתקל בחייל מצרי שנכנס בזה הרגע מהחצר וחיסלו ליד הפתח. משם חלף בעד הדלת השניה ונקלע לאולם גדול וריק. לא היה מה לעשות שם וגיל הורה לאנשי חולייתו להצטרף לכוח המטפס אל הגג. הקרב היה בעיצומו. שאגות וקריאות נשמעו מכל עבר.

רימונים התנפצו ולהבות בוהקות האירו את זירת הלחימה. "עוזים" טרטרו בלא הרף, כשמדי פעם נשמע נפץ עז מהבזוקה שנשא אחד הלוחמים. פה ושם ניגלה מצרי משרבב קנה רובהו וממטיר צרורות שאותרו עד מהרה, מצרים אחדים הטילו  רימונים, בטרם רוססו בכדורי המקלעים שפילחו ביבבה צורמת את החשכה. רובם פגעו בקירות הבטון ונתקלו בהם בחבטות עזות. עד אז לא היו נפגעים רציניים. חולייתו של דב שתפקידה היה להשתלט על גג המבצר, התקשתה להתגבר על הקיר הגבוה והלוחמים טיפסו איש על גב רעהו. עמיחי, מאנשי החוליה, התרומם אל הגג, כשנפתחה לעברו אש מן העמדה המרכזית והוא ספג נתז רימון במצחו. הוא זרק לעברה רימון שלא התפוצץ ומיד הניח על הגג רימון עשן, כדי לחפות על הלוחמים המטפסים בעקבותיו. זלמן שהיה בין האחרונים בכוח הפריצה נסתייע בדב כדי להעפיל אל הגג.  הוא הצטרף אל עמיחי והם נפנו לחסל את העמדה הצפון-מזרחית, שם הוצב תותח 37 מ"מ.

השניים פרצו לעמדה כשנשקם פולט צרורות ארוכים של אש ומוות. בעמדה מצאו שלושה מצרים הרוגים. בלא להתמהמה מיהרו השניים לעבר העמדה שבקצה הגג הצפוני, לאחר שווידאו כי העמדה המרכזית מחוסלת. כאן ספג זלמן צרור בכף ידו השמאלית ואצבעותיו נקטעו. כאביו היו עזים והוא פחד שיאבד דם רב, אולם בהיותו נחוש החלטה להמשיך בקרב נחבש אירעית וזינק בעקבות עמיחי וגדי לעמדות התותחים, כשהוא אוחז את נשקו בין האמה לזרוע. עד כאן התנהל הקרב בהתאם לתכנון. הקטע הקשה של הפריצה נסתיים בהצלחה ושלב הטיהור נמשך בכל עוז. האויב אמנם היה בכוננות אך נדהם מגילוי התושייה וממהירותם של התוקפים.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"