לעדה הדרוזית מקום ייחודי במציאות התרבותית, הפוליטית והדתית במזרח התיכון בכלל ובמדינת ישראל בפרט. בני העדה הדרוזית שירתו בצה"ל מאז הקמתו, ועוד לפני קום המדינה כרתו ברית מיוחדת במינה עם היישוב היהודי בארץ. הדרוזים נבדלים מהרוב היהודי במדינת ישראל בדתם, בתרבותם ובאורח חייהם, אך מהווים גם עדה ייחודית בפסיפס של העדות והדתות השונות המשרתות בצה"ל. פרק זה יעסוק באתגרים הייחודיים בשירות הדרוזים בצה"ל מנקודת מבטם של חיילים דרוזים המשרתים בצה"ל.

בני העדה הדרוזית רואים את עצמם צאצאים ישירים של הנביא יתרו, ולכן מחשיבים את דתם כקודמת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות. ראשיתה של הדת הדרוזית לפני כאלף שנים, בתקופת הח'ליף הפאטמי אל-חאכם באמר-אללה, ששלט במצרים בשנים 996–1021. הוא היה השלישי בשושלת הפאטמית שדבקה בעקרונות הדת האיסמעילית. ייחודו היה בכך שייסד דת חדשה והכריז על עצמו כהתגלמות המוחלטת של האלוהות עלי אדמות. יחד עם איש סודו, נשתכין אל־דרזי, החל להפיץ את עקרונות הדת החדשה. היות שראו באל-דרזי בוגד בעקרונות האסלאם, הוא נאלץ להימלט ממצרים לוואדי א־תיים בלבנון, והחל להפיץ את עקרונות דתו החדשה באזור. לאחר מכן החלו הדרוזים להגיע בהדרגה ל"הר הדרוזים" בסוריה ולארץ ישראל כדי להימלט מגיוס לצבא העות'מאני.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן