בספטמבר 1868 הודחה מלכת ספרד, איזבלה. מרשל פרים, העוצר, חיפש ממלא מקום לכס המלוכה. ביסמרק, קנצלר פרוסיה, ראה בכל הזדמנות לכבוש עמדה חשובה במסגרת מדיניותו האירופית. הוא בא במגע סודי עם העוצר והציע לו כמועמד לכתר הספרדי את הנסיך ליאופולד לבית הוהנצולרן־זיגמרינגן. ליאופולד היה קרוב רחוק של בית המלוכה הפרוסי, גיסו של מלך פורטוגל.

וילהלם, מלך פרוסיה, התנגד לרעיון גיסו מסיבות רגשיות, אך נכנע ללחציו של ביסמרק "האיש החזק". הסודיות היתה תנאי להגשמת תכנית פוליטית עדינה זו עד להשלמת ההליכים התחיקתיים הכרוכים באישור הקורטס (בית המחוקקים הספרדי) אך הסוד הופר. הידיעה הסנסציונית הודלפה ופורסמה לראשונה בעיתון ספרדי. מכאן ואילך התגלגלו העניינים במהירות. השלטונות בצרפת, אשר חששו מגורם פרוסי על גבולם המערבי, שמשמעותו כיתור, קיימו התייעצויות בדבר תגובה, ובין היתר דנו בגיוס כללי. בינתיים הורה הקיסר לשגריר צרפת בפרוסיה, בנדטי, להיפגש ללא שהיות עם מלך פרוסיה כדי לבקש ממנו לפעול נמרצות לביטול מועמדות ליאופולד.

וילהלם, שהתנגד לכל הרעיון, ניסה תחילה להתחמק בנימוק כי זוהי בעיה פנימית של ספרד. "בעייתו"  הדיפלומטית נפתרה, לכאורה, כאשר ויתר ליאופולד, שנבהל מהסער, על מועמדתו. וילהלם שש להודיע זאת לשגריר צרפת. ביסמרק לא ראה בעין יפה את פעילותו הדיפלומטית של המלך וביקשו לחדול ממנה, ולפעול בהתאם להליכים הדיפלומטיים המקובלים. וילהלם נעתר, וסירב להיפגש עוד עם השגריר, והודיע על כך לביסמרק במברק.

ביסמרק "ערך מחדש" את מברקו של וילהלם, השמיט את הקטע המדווח על הסרת מועמדותו של ליאופולד, והפיץ באמצעות העיתונות כי "הוד מעלתו המלך החליט לא לקבל יותר את פני השגריר הצרפתי".

כך נוצר הקזוס בלי.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

לקריאת חלק ב של המאמר לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן