בימים אלה (תש"ד) מלאו שלוש שנים לקיום מחנות המגוייסים. במשך תקופה זאת עברו משברים רבים על מחנותינו, החל מעצם המעבר מגיוס זמני לשם פעולה מיוחדת, לגיוס קבוע במשטר של עבודה ואימונים, וגמור בשינוי יסודי בהרכב אנשי החטיבה מבחינת הגיל והמוצא, גיוסן של ההכשרות והבעיות הקשורות בכל אלה. התפתחות זו אשר אמנם לא עמדה עדיין במבחן הפעולה, הרי לכל הדעות גרמה לגידולה של החטיבה, להגברת יציבותה ולהרמת דרגת האימונים בתוכה. חלק לא קטן מהישגים אלה יש לזקוף על חשבון אותו חבר, ההופך כיום כמעט לאלמוני בתוכנו, שנשא את המשא הזה יותר מכל בעל דרגה מרכודית אחרת. כוונתי, למפקד המחלקה.
ההנחה שברצוני לצאת ממנה בבואי להעריך את תפקיד המ"מ בחטיבתנו היא שהאחריות המוטלת עליו נוגעת בכל שטחי החיים של המחנה: בעבודה, באימונים, בפעולות ההסברה והתרבות, ביחסים עם המשק ובעמדתם של שאר המ"כים. מערכת תלמידיו משתרעת על שטחים הרבה רחבים מאשר ניתן לכלול במסגרת של פקודות קבע איזה שהן. אני מוצא לנחוץ להדגיש את הדבר, כי כל חבר בתוכנו המגיע לדרגת מפקד מחלקה מופתע מאוד בהיתקלו בריבוי התפקידים המוטלים עליו, אף על פי שאין הוא בבחינת "צנחן" בחטיבה וחי בה לפחות במשך שנה בתפקיד מ"כ. בדרך כלל תפקידיו חורגים במידה רבה מעבר לאימון המחלקה וניהולה בקרב, כפי שלמד בקורס מ"מים שממנו חזר זה עתה.
הגדרתי את הזמן כ"יקר" מפני שהזמן הראשון הוא בהרבה מקרים הקובע ביותר ביחס להצלחת המפקד בתפקידו.