מערכת אדליב 2020-2019
תוצאות הפצצה אווירית של הרוסים באדליב. צילום מסך - אל־ג'זירה
צה"ל אינו דומה בשום צורה לכוחות הלוחמים של ארגוני המורדים במחוז אִדְלִיב. גם מאפייני השטח הטבעיים והמלאכותיים במחוז אִדְלִיב אינם דומים לאלה של רמת הגולן. אם כן, מה עשוי צבא סוריה ללמוד מלחימתו המוצלחת בעיקרה (היו כמובן גם כישלונות) נגד המורדים שם, וליישם נגד ישראל ברמת הגולן? בשום שלב במלחמת האזרחים בסוריה לא נתקל צבא המשטר במכשולים הדומים למכשולים הישראליים ברמת הגולן - הוא יצטרך ללמוד סוגיה זו מחדש. נוסף על כך, על אף השימוש שעשו המורדים בכלי רק"ם, בשום שלב לא נאלץ הצבא הסורי להתמודד עם אויב שיודע להפעיל עוצבות רק"ם ולרכז כמות גדולה של אש מדויקת. כמו כן, למעט כמה ימים בשלהי פברואר ובתחילת מרס 2020 ,צבא סוריה לא נאלץ להילחם ללא עליונות אווירית ולמעשה, גם אז האויב לא יכול היה למנוע מהסורים להשתמש במטוסי הקרב ובמסוקים שלהם.
גם כשהוא נהנה מהיתרונות הטכנולוגיים ומהיעדר מכשולים קרקעיים ניכרים, העדיף צבא המשטר הסורי לנהל מערכה הדרגתית, מבוססת על איסוף מודיעיני ממושך, באמצעות חוזי עילי ששימש להכוונת אש סטטיסטית כבדה (פצצות ממטוסים, רקטות ופגזים נפיצים ומצרריים) ומעט אש מדויקת, ורק אחרי שחש ששחק את האויב דיו, יזם תמרונים התקפיים רדודים לכיבוש יעדים מוגדרים, נערך להגנה חפוזה וחזר לאיסוף ואש ממושכים לפני התמרון הבא. לפיכך, עד שהצבא הסורי ישלים את שיקומו - שמגמתו לעת עתה מבוססת בעיקר על הקמת אוגדות ממוכנות - ואולי יתחיל להתאמן במתווים המתאימים למערך ההגנה הישראלי ברמת הגולן, יש להניח שבמקרה של מלחמה בחזית רמת הגולן נראה לכל היותר דפוס דומה לזה שראינו במרחב אִדְלִיב: בעיקר אש המבוססת על איתור מטרות באמצעות כטמ"מים, וניסיונות לכבוש שטחים שולטים הסמוכים לגבול. מול יתרון עוצמת האש המדויקת של צה"ל והמכשול הקרקעי הישראלי היעיל נגד רכב, סביר שהתקפה קרקעית סורית, שמטרתה כיבוש שטח, תסתמך בעיקר על רגלים ותנסה לנצל את הלילה, ואת תוואי השטח כדי לצמצם את תבניות התנועה המפוזרות את יעילות האש הישראלית ההגנתית.
בהיבט הכמותי, סביר שהפגזות סוריות על מטרות ישראליות יהיו בעוצמות שישראל בכלל וצה"ל בפרט לא חוו מאז מבצע "שלום הגליל" - מאות ואלפי פגזים במשך כל יום לחימה על כל יעד מותקף ברמת הגולן, צבאי או אזרחי. בהיבט ההגנתי, עקב הפער בין מאפייני האויב - באדליב האויב היה בעיקרו כוח רגלי, דל באש ודל בטנקים ובנגמ"שים, וברמת הגולן מדובר באויב בעל עוצמה משוריינת וממוכנת ואש מדויקת - קשה לראות לקחים רבים שצבא המשטר יכול לקחת מאדליב וליישם בחזית רמת הגולן. מהמענה ההגנתי של כוחות המשטר הסורי להתקפה האווירית הטורקית (28 בפברואר – 3 מרס 2020) אפשר להקיש שכך יגיב גם להתקפה אווירית ישראלית - להתפזר במרחב ולקדם אמצעי יירוט קרקעיים לחזית.
ברמת הגולן יש כפרים ועיירות, אבל הם מעטים יותר מאשר במחוז אדליב ופיזורם פחות אחיד, ולכן יש הרבה יותר שטחים פתוחים שדורשים הגנה. לפיכך אחוז גדול יותר של כוחות סוריים יצטרך לבנות ביצורים. האם יסתפקו בביצורים המאוד בסיסיים שבהם הסתפקו נגד המורדים, או שיחזרו לבנות ביצורים רציניים יותר, כפי שהיו ברמת הגולן לפני פרוץ המרד? המוצבים והעמדות שנבנו בעבר עדיין קיימים, גם אם רובם לא מתוחזקים ודורשים עבודה רבה להחזירם למצבם הקודם. בהנחה שמפקדי הצבא הסורי מודעים להבדל בין צה"ל ובין המורדים יש להניח שינסו לשקם לפחות חלק מהביצורים הוותיקים, ולא להסתפק בביצורים הפשוטים שהשתמשו בהם נגד המורדים. השטח באדליב עביר ברובו, עם מעט מאוד מכשולים טבעיים ומלאכותיים שעלולים להפריע לתמרון הכוחות. לעומת זאת, ברמת הגולן יש הרבה יותר מכשולים טבעיים (אפיקי נחלים סלעיים וריכוזי סלעים בזלתיים) ומכשולים מלאכותיים (תעלות השקיה מרובות, שרידי תעלות נגד טנקים ושדות מוקשים שהצבא הסורי בנה בעבר) שינקזו את הכוחות המתמרנים הישראליים למעברים הכרחיים קיימים, או כאלה שייפרצו במהלך התמרון. יש להניח שהצבא הסורי ינסה לנצל תופעה זו בהגנה.
בעבר, בהיערכותו מול צה"ל לפני המרד, התכוון צבא סוריה להגן בקשיחות: אי־ויתור מרצון על שטח, כשאמנם רוב כוחותיו מחופרים בעמדות קבועות, אבל כוחות ניידים קטנים מפוזרים במסתורים בשטח בין המוצבים וכוחות עתודה ניידים ערוכים מאחור, בכוננות להטלת התקפות-נגד אוחרות תוך שעות ספורות אחרי כל הישג צה"לי. נראה שהיום הוא אינו מסוגל לכך ולכן, סביר יותר שהגנתו תהיה נייחת יותר אבל סבילה וגמישה יותר - פחות קשיחות ועקשנות לבלום כל התקדמות ישראלית, ויותר מוכנות לספוג אותה בהדרגה, לצד התקפות-נגד מועטות יותר, חלשות יותר ומאוחרות יותר. המאמץ העיקרי בהגנה יהיה אש ארטילרית (ירי מכות אש גדולות ככל האפשר עם תחמושת מצררית). כל מתחם או מוצב ינסה לפגוע ככל האפשר בכוחות הישראליים בירי שטוח מסלול. סביר מאוד שיהיה גם ניסיון לפזר חוליות עם משגרי טילים נגד טנקים, שלא בתוך המתחמים המבוצרים, כמארבים קטנים במרחב.
השימוש בכטמ"מים צפוי להתרבות הן בהגנה והן בהתקפה. עד כה השימוש העיקרי, הכמעט בלעדי בהם, היה לאיתור מטרות ולהכוונת אש ארטילרית. ואולם לאיראנים יש כטמ"מים תוקפים, וגם הצבא הרוסי החל לפתח כטמ"מים כאלה. לנוכח החוויה של צבא המשטר מול כטמ"מי התקיפה הטורקיים, יש להניח שירצה כאלה גם לעצמו. המורדים הפעילו כטמ"מי תקיפה מתאבדים בנחילים קטנים. מידת ההצלחה של אלה לא ברורה,10 אבל אם בכל זאת הייתה הצלחה מסוימת, סביר שהצבא הסורי ירצה לפתח גם הוא יכולת כזו.
ככל שמלחמת האזרחים בסוריה תדעך ושיקום הצבא הסורי יתקדם, אנחנו צפויים לראות צבא ממוכן יותר, שחימושו מתקדם יותר, מאורגן בצוותי קרב רב־חיליים הנהנים מסיוע אווירי של מטוסי קרב וכטמ"מים רבים. הצבא הזה לא יחזור לממדים שקדמו למלחמת האזרחים עקב דילול האוכלוסייה (מיליונים של אזרחים סורים שברחו אל מחוץ למדינה), חוסר האמון שהמשטר יוכל לתת באוכלוסייה מורדת שנכנעה ומגבלות תקציביות. נוסף על כך, גם ההרכב שלו כנראה ימשיך להיות ממוקד ביכולות לחימה נגד מורדים עתידיים, כך שהרכב הכוחות המתמרנים יושתת בעיקר על בסיס הרגלים הממוכנים, המתוגברים בטנקים, ופחות על טנקים מתוגברים ברגלים.