מציג עמוד 1 מתוך 22 תוצאות
במלחמת לבנון השנייה נאסר על לוחמות להצטרף ליחידותיהן שלחמו מעבר לגבול, ואילו ב"עופרת יצוקה" ננקטה בדרך כלל מדיניות הפוכה. המאמר בוחן את הקריטריונים הסמויים שמפעיל צה"ל בכל הנוגע להפעלת נשים במשימות קרביות ומגיע למסקנות מפתיעות
שילוב נשים בדרג המסתער מבוסס על טיעונים חלקיים ומוכרים שמרביתם משאת נפש יותר משהם תקפים בנוגע לתחום הצבאי בכלל ולצה"ל בפרט תגובה למאמרם של תא"ל רחל טבת-ויזל וסא"ל אריאל ויינר "מסתערות למרות הכול" )מערכות 456)
בשלב הזה יש לזנוח את המאמצים לשלב נשים בדרג המסתער, וזאת משתי סיבות: זה יפריע לצה"ל למלא את ייעודו העיקרי - להילחם - וזה לא יהיה מקובל על החברה הישראלית של היום
מול טיעונים השבים ועולים בדבר הקושי של צה"ל ושל החברה הישראלית לשלב נשים בתפקידי לחימה ראוי להציג תפיסה הרואה בכך מהלך נכון מהבחינה הערכית, אפשרי מהבחינה המעשית ואף יעיל מהבחינה הארגונית
היכולות הפיזיולוגיות של חיילות נופלות בהרבה מהיכולות הפיזיולוגיות של חיילים, אך יש כיום די והותר מקצועות לחימה שבהם לפער הפיזיולוגי אין משמעות רבה
שירות של נשים בדרג המסתער אינו משימה חברתית שנוטל על עצמו צה"ל בהתנדבות על חשבון יכולותיו הקרביות, אלא להפך: מדובר בצעד שמחזק את יכולותיו הקרביות | תגובה למאמרה של אל"ם טליה לנקרי, "פורצות קדימה?" גיליון 454 ,עמ' 39
מימי קדם מזוהה הלחימה עם גברים. מחקרים בין־תרבותיים מגלים שאלימות קשה היא ההבדל המובהק ביותר בין המינים. האם זו תוצאה של חינוך ושל מקובלות חברתיות, או שמא גברים מטבעם מותאמים יותר מנשים ללחימה?
יש לראות את הרצון לקידום קצינות לא כרצון להשוות אוכלוסייה מסוימת לאוכלוסייה אחרת, אלא כמגמה להרחיב את הבסיס האיכותי שממנו נבחרים הקצינים לתפקידים הבכירים
עתירת הסיירות המונחת בימים אלה הן על שולחנו של בג"ץ והן על שולחנו של צה"ל, היא המאבק הלא נכון למען המטרה הלא נכונה. על צה"ל לממש את אחריותו המגדרית, ולאמץ כעת ביוזמתו יעד אסטרטגי של שילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות בשיעור של 30% לפחות עד 2030