ספר דיגיטלי: לחימת גדוד 890 במלחמת יום הכיפורים

לחימת גדוד 890 במלחמת יום הכיפורים משקפת את לחימתו של גדוד צנחנים אחד בתוך ההקשרים הרחבים יותר, המערכתיים, של מלחמת יום הכיפורים. הספר משלב נקודות מבט של דרגים שונים: מהחיילים הפשוטים, המ"כים והסמלים, דרך מפקדי המחלקות והפלוגות, המג"ד והמח"ט, ועד למפקדות האוגדות והחזית ומשם למטה הכללי. כל אחד מאלה ראה את הלחימה בצורה שונה, והגיע לתובנות שונות בדבר משמעותה. הספר מתמקד בקרב על פתיחת הצירים המובילים לתעלה במסגרת מערכת הצליחה. מה שקדם לקרב זה הוא מבוא, ומה שקרה אחריו הוא אפילוג. הקרב הזה, שנודע כ"קרב החווה הסינית", היה אחד הקשים ועקובי הדם במלחמה כולה, בו לחם גדוד 890 וחפ"ק המח"ט שנע עמו. בחילוצו של הגדוד מהתופת פעלו בדבקות מרשימה במטרה גם כוחות נוספים: סיור, טנקים, חרמ"ש וצנחני מילואים. "קרב החווה הסינית" היה מיקרוקוסמוס של המלחמה. כמו המלחמה כולה הוא היה קרב היתקלות, וכמו צה"ל כולו, גדוד 890 התאושש והמשיך בלחימה עד הפסקת האש, ואחריה במלחמת ההתשה בדרום ובצפון. לצד מקרים רבים אחרים, גם הקרב הזה ביטא את העיוורון, המחדלים והניתוק מהמציאות במפקדות שלמעלה. אך עם זאת הוא שיקף את האומץ, ההקרבה, הנחישות, העקשנות ואחוות הלוחמים במגע קרוב עם האויב שנתגלו בגדוד 890. יואב גלבר הוא פרופסור להיסטוריה וראש מרכז נבזלין לעמיות יהודית במרכז הבין־תחומי. הוא לחם עם גדוד 890 במלחמת יום הכיפורים.

מפלגת ה"בעת" במבחן המציאות

ורדן במלחמת העולם הראשונה

למעלה ממאה שנים חלפו מאז הקרב על ורדן, אך הקושי בעדכון תפיסות ותוכניות כאשר המציאות שונה ממה שהנחנו, קיים כמו אז גם כיום

התכנון הבטחוני במערב – המציאותי הוא ?

מדיניות המאבק של עבד אל-נאצר

תכנון בסיס צבאי החזון והמציאות

מערכות לפיקוד ולשליטה - מכפילי כוח או מפלי כוח בשדה הקרב

המציאות והערכת והמודיעין

על החתירה לשלמות ועל תוצאותיה הלא-צפויות

צוללות בוואדי – מדוע הופתענו מהאלימות המינית ב־7 באוקטובר?

עניינו של המאמר הוא בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים. המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית