מערכות עומק: קרב אורטונה

בדצמבר 1943, במשך כשבוע, התנהל בין צוות קרב חטיבתי קנדי ושני גדודים גרמניים הקרב על העיירה האיטלקית הקטנה אורטונה. משימת הגרמנים הייתה לעכב את כיבוש העיירה כדי לאפשר לכוחות גרמניים אחרים להשלים נסיגה לקו הגנה חדש מצפון לה. כדי להאריך את משך הזמן בחר המפקד הגרמני לנהל קרב הגנה עקשני. הייתה זו הפעם הראשונה בחזית האיטלקית שכוחות גרמנים בחרו לנהל קרב הגנה כזה בתוך שטח בנוי. אמנם היו בכוח הגרמני מפקדים וחיילים בעלי ניסיון קודם בלחימה בשטחים בנויים בחזית הרוסית, אבל רוב המפקדים והחיילים היו מגויסים חדשים יחסית ללא ניסיון כזה ואחרי הכשרות מקוצרות שנועדו למלא במהירות את השורות המדוללות של צבא גרמניה. משימת הקנדים הייתה לרדוף אחרי הכוחות הגרמנים הנסוגים, והם הופתעו לחלוטין מההתנגדות שבה נתקלו בעת שנכנסו לעיירה. עד כה התרגלו שבשטחים הבנויים הסתפקו הגרמנים בקרב השהיה קצר לכל היותר. יתרה מכך, עד לקרב זה לא התאמנו הקנדים על לחימה בשטחים בנויים. שני הצדדים נאלצו ללמוד תוך כדי לחימה את השיטות, הטכניקות והתרגולות המועדפות ללחימה בשטחים בנויים בדרך הניסוי והטעייה. על כן, תיאור הקרב מאפשר ללמוד לקחים יסודיים בלחימה בשטחים בנויים, לקחים שלא נס ליחם גם היום. איך לקרוא את תיאור הקרב? * לקריאה בפורמט דפדוף יש ללחוץ על "דפדוף בגיליון". * להורדת כל פרק בנפרד יש לגלול למטה, להיכנס לכל פרק בנפרד וללחוץ "הורדת PDF" קריאה מהנה

מדוע לא יישם הצבא האדום את דוקטרינת "הקרב העמוק" ב-1941?

אף שהוגי דעות צבאיים של הצבא האדום יצרו כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת את דוקטרינת "הקרב העמוק", שנחשבת לרלוונטית גם עתה , בראשית המאה ה-21, הרי שבשלבים הראשונים למלחמת גרמניה- בריה"מ היו אלה דווקא הגרמנים שישמו אותה. המאמר מונה כמה מהסיבות לכך שב-1941 לא היה הצבא האדום בשל ליישום "הקרב העמוק": החל ממחסור קריטי במשאיות ובנגמ"שים, דרך בעיות מבניות וכלה בעובדה שרוב המגויסים היו בלתי מיומנים בהפעלת כלי הנשק שעמדו לרשותם

חילות הגרמנים ערב־המלחמה

תנאי הזירה ויחסי הכוחות

"אחרי!" ולא "קדימה!"

יש מורכבות בקריאת ספרים שכתבו גנרלים נאצים, שכמה מהם היו מטובי שבמפקדים הטקטיים בהיסטוריה. אחד הבולטים שבהם הוא רומל, וספרו – חיל רגלים תוקף – על חוויותיו כמ"פ חי"ר במלחמת העולם הראשונה מלמד תובנות ולקחים שכוחם יפה גם כיום

הפתעה טקטית היא לא תרופת פלא

באביב 1918 יצא צבא גרמניה למתקפה גדולה אחרונה בחזית המערבית והפעיל בה טקטיקת לחימה חדשנית שהנחילה לו הישגים התחלתיים גדולים, אך לא את ההכרעה

על הטקטיקה

הספר הזה, שנכתב על־ידי קצין אמריקני בדימוס, מיועד בראש ובראשונה לקהל הקוראים האמריקני. למרות זאת הוא בעל ערך רב לקורא הישראלי, בייחוד למפקדים הטקטיים בצה"ל - החל במפקדי המחלקות, עבור דרך מפקדי הפלוגות, הגדודים והחטיבות, וכלה במפקדי האוגדות

בחיאת זם-זם - משורר במדבר המערבי

תיאור שונה, חד, ציני ובהיר של חיי לוחם ומפקד בקרב ובחזית במדבר המערבי. מומלץ לחובבי היסטוריה של מלחמת העולם השנייה, קרבות שריון ואדם בקרב

"במלחמות נלחמים בנשק, אך את הניצחונות נוחלים בני האדם"

ביוגרפיה קצרה ונהדרת על מפקד יוזם, תחבולן ולוחמני, שידע כיצד להוביל אנשים אל תוך האש, וזכר שמה שיכריע בקרב בסופו של יום לא יהיו אמצעי הלחימה אלא האנשים המפעילים אותם.

תובנות מעל הטקטיקה

בחיל הנחתים האמריקני יש מימרה רווחת, ולפיה אימון הוא התכוננות לאיומים הידועים ואילו החינוך הוא התכוננות לבלתי ידוע. הספר "על הטקטיקה" הוא מסמך חכם ותמציתי שרלוונטי למפקדי צה"ל, הכולל מגוון לקחים היסטוריים ותאורטיים שרלוונטיים לתחום הטקטי ולקשר בינו ובין הרובד האסטרטגי