מה בין קו מאז'ינו ו"המעטים" שהביאו את הניצחון בקרב על בריטניה ובין "כיפת ברזל"
הוויכוח על מקומו של הנדבך הרביעי בתפיסת הביטחון של ישראל- המגננה, החל לאחר מלחמת לבנון השנייה ונמשך במערכת הביטחון ובציבור
מציג עמוד 9 מתוך 1159 תוצאות
הוויכוח על מקומו של הנדבך הרביעי בתפיסת הביטחון של ישראל- המגננה, החל לאחר מלחמת לבנון השנייה ונמשך במערכת הביטחון ובציבור
נגד הטרור התגבשה בפועל - אך עדיין לא באופן רשמי - תפיסת ביטחון המבוססת על ארבע רגליים: הרתעה, סיכול, הגנה ותגמול
מבחינת תפיסת הלחימה ומהבחינה הערכית נראה כי התואר מבט אישי ”לוחם" צריך להיות שמור למי שנלחם ופוגע באויב ובוחר לסכן את חייו בקו המגע
מלחמת יום הכיפורים הייתה התגשמות של ”מקרה הכול" שלקראתו גיבש צה"ל תפיסת לחימה כבר ב־1951. לרוע המזל, צה"ל של 1973 שכח את מה שהוא כבר ידע היטב יותר מ־20 שנה לפני כן
ההבחנה שעושה אל"ם משה שרביט במאמרו "מוכנות הצבא- ניתוח מושגי" (מערכות 370 ,אפריל 2000 ) בין מוכנות מבצעית מיידית למוכנות מבנית עתידית היא בעייתית. ראשית, מרכיבים רבים של המוכנות המבצעית שייכים גם למוכנות המבנים - ולהפך -ושנית, לעולם לא ניתן לדעת לאיזה טווח זמן מתייחסת המוכנות המבנית: עוד חודש, עוד שנה, עוד 10 שנים? על מכשלות אלה ניתן להתגבר באמצעות מכשיר חשיבה קיים : הערכת מצב למוכנות
הטכנולוגיה, המודיעין המדויק והלחימה הרב ממדית ימשיכו לפרוץ דרך ולהתקדם בעשורים הקרובים, בדגש על התפתחות הבינה המלאכותית והקטנת הכוח הלוחם. גם אם הפיתוי להתחקות אחר החדשנות והטכנולוגיה ולעשות שימוש בפתרונות קלים ונוחים יגדל, חשוב שאלה לא יתפסו את מקומם של תהליכי ניתוח המודיעין המסורתיים, את מקומו של המפקד ואת יכולתו לשלוט ולהבין לעומק את המתרחש מבצעית בגזרתו
הבעיה המרכזית של צה“ל אינה איך ”מגדלים“ מצביאים, אלא איך משאירים בצבא את יוצאי הדופן שיכולים להיות מצביאים מבריקים, אך לרוב אינם שורדים את הדרך הארוכה מהטירונות לרמטכ“לות. תגובה למאמרו של אל“ם עינב שלו ”איך מגדלים מצביאים“
לפעולה צבאית, כמו לבנה ארכיטקטוני, יש ממד פיזי וממד סמלי. לעתים קרובות הממד הסמלי חשוב הרבה יותר מזה הפיזי וקובע את סיכויי ההצלחה הן של המצביא והן של הארכיטקט