מציג עמוד 9 מתוך 1070 תוצאות
כאשר תיכננו הגרמנים את מבצע "ברברוסה", הם ידעו שעומד מולם אויב שנהנה מעדיפות כמותית גדולה, אך הם לא ידעו עד כמה גדולה העדיפות הזאת. הערכת המתכננים הגרמנים הייתה שהודות לעליונותם בתחומי הפיקוד והשליטה ובאמצעות גורם ההפתעה יוכלו להתגבר על העדיפות הכמותית של הסובייטים
"אם בעבר היינו רגילים לראות אוגדות, דיוויזיות שעושות תמרונים עם טנקים והמשקפת הייתה נותנת לך את המודיעין הכי מעמיק, הרי שהיום אנחנו מדברים על 'האויב הנעלם'. זהו אויב שאתה לא רואה אותו והוא נמצא בעמדת יתרון - הוא רואה אותנו ראשון, הוא מגן ואנחנו תוקפים, הוא נסתר ואנחנו נעים". אלוף (מיל') גיא צור, לשעבר מפקד זרוע היבשה, על אחד האתגרים המרכזיים של הלוחמה בשטח בנוי, על עקרונות הלש"ב ומה השתנה בתפיסה מאז 7 באוקטובר
״לא בכדי אמר הרמטכ״ל שהמלחמה מתקיימת בשטח מורכב, ולכן תימשך חודשים רבים. מול אויב מבוזר שנלחם בשיטות לחימה של בריחה ואין לו מרכזי כובד ברורים - אתה צריך להתמודד עם כל מרכיב בנפרד. אנחנו לא במלחמה כמו ב-73׳. זה עקב בצד אגודל, בית בית, סמטה סמטה, וככה מגיעים להישג. בסוף יש מדדים, היבטים פרקטיים שעליהם אנחנו נשענים. לדעת בכמה מנהיגים פגעת, כמה תשתיות הרסת, כמה אויב השמדת. זה לא body count במובן של וייטנאם, אלא שההישג המצרפי שכלל הכוחות - אוויר, ים ויבשה - מביאים מהשטח, מתורגם בסוף להישג מבצעי. כשאתה מצליח להביא את כל הגורמים לשולחן ועושה איתם מופעי למידה קבועים, וחיל הים שומע את האתגרים של היבשה ושל חיל התקשוב - מתפתח תהליך משותף שהוא מכפיל כוח״. אל"ם גלעד אברילינג’י, ראש מחלקת תו״ל, הדרכה ומפקדות באגף המבצעים, בריאיון ל"קול המערכות" על הלמידה המבצעית המטכ״לית
מיקומו של מפקד חטמ"ר בעת מתקפת פתע רחבת היקף - 6 באוקטובר 1973 ו־7 באוקטובר 2023 / נשקים חכמים, הנחות יסוד מטומטמות: הזיות מערביות פוגשות את מציאות המלחמה / "אמנת חכמי הדת של האומה בסוגיית 'מבול אלאקצא'": ניתוח ומשמעויות לשיח הדתי בסוגיה / לוחמת האוויר במבצע "עם כלביא" באספקלריית תפיסת היתרון האיכותי הצה"לי / הגנת יישוב מפני התקפת אויב במלחמה – מדוע נדרש שינוי תפיסתי עמוק ומה מאפייניו / כדי לנצח במלחמות, לא די רק לשלוח חיילים
כיבוש שטח והחזקתו שהיו בעבר מרכיב מרכזי בתפיסה של צה"ל בכל רמות המלחמה, הפכו במהלך שנות הלחימה בטרור ובגרילה בעזה ובלבנון, ולאחר מכן בעימותים מבוססי האש מנגד, לעניין שנתפס כמעט בלתי רלוונטי. הטענה היא כי התעלמות משטח שנכבש כהישג בפני עצמו, היא שגיאה גדולה, משלוש סיבות: הראשונה: איבוד שטח הוא אובדן כואב לאויבנו, ולכן כיבוש שטח אויב והחזקתו (תוך פינוי אוכלוסייה לצרכי הגנתה), יחשבו מבחינתו להפסד; ברמה המדינית, החזקת שטח היא קלף מיקוח במשא ומתן מדיני; השנייה: מדובר ביתרון א־סימטרי מובהק לטובת צה"ל - רק הוא יכול לכבוש שטח, לטהרו מאויב ולהגן עליו נגד התקפות נגד; השלישית: לאחר תקופה ארוכה של "מלחמות ברירה" בהן היינו הצד החזק, יש להכיר כי חזרנו לעידן של "מלחמות אין ברירה", בהן כיבוש שטח והחזקתו הוא מרכיב שיש לו לגיטימציה פנימית וחיצונית. מוצע להחיל תובנה זו על מלחמה עתידית בלבנון
ברוב המלחמות של המאה ה–20 היתה הארטילריה הכלי העיקרי שפגע באויב ואפשר את תמרון הכוחות המסתייעים בה. מפקד אמריקני בכיר במלחמת קוריאה סיכם זאת כדלהלן: "הארטילריה (שלנו) היתה ועודנה הקוטל הגדול של הקומוניסטים. היא עודנה המצילה הגדולה של חיילים אמריקנים ושל בעלי בריתם. יש קשר ישיר בין עירומי הפגזים בנקודות מילוי התחמושת לבין עירומי הגוויות בנקודות איסוף החללים (שלנו). ככל שהראשונים גדולים יותר, האחרונים קטנים יותר ולהיפך". ב–1911 הוטלו הפצצות הראשונות ממטוס על כוח אויב ובמלחמת העולם השנייה הפכו מטוסים לכלי מרכזי להנחתת אש מסייעת. "כל כוח צבאי הנאלץ להלחם, אפילו כשהוא מצויד בכלי הנשק המתקדמים ביותר, נגד אויב שבידיו שליטה מוחלטת באויר, נלחם כמו לוחם פרימיטיבי נגד כוחות אירופאים בני ימינו..." כך כתב מפקד גרמני בשלהי מלחמת העולם השנייה לאחר שחווה את עוצמת הכוח האוירי הבריטי והאמריקני. הספר מתאר את התפתחות הטקטיקה של שימוש באש מסייעת משחר ההסטוריה ועד ימינו על רקע השכלולים הטכנולוגיים ממכונות להטלת חצים ואבנים ועד רקטות וטילים מדויקים הנורים מהאויר ומהקרקע. הוא מציג דרכים שונות שנוסו להתאים את הפעלת האש לצרכי הכוחות היבשתיים המתמרנים בקרבות התקפיים ובקרבות הגנתיים, במלחמות גבוהות עצימות ובמלחמות נמוגות עצימות. המחקר אינו ממוקד בטכנולוגיה ואינו הסטורי גרידא ־ מטרתו להציג לקחים מהניסיון ההסטורי אשר יהוו שיקולים בתכנון ובהפעלת האש בקרבות העתיד. איך לקרוא את הספר בתצורה דיגיטלית? * לקריאת הספר בפורמט דפדוף יש ללחוץ על "דפדוף בגיליון". * להורדת הספר יש ללחוץ "הורדת PDF".
אחרי תחושת ההחמצה של מלחמת לבנון השנייה והגבלת התמרון במבצע "צוק איתן" עתיד הדרג המדיני לתת לצה"ל "צ'ק פתוח" ללחימה לתוך עומק שטח האויב. השאלה היא האם אנחנו מוכנים לכך, או שבכוונתנו לטפל בו רק מן האוויר ובאש מנגד? היות שהצלחות האויב ידחקו בנו לתמרן - כדאי שנשנה את מרכז הכובד של בניין הכוח ונתמקד בכוח שבנוי ומאומן ללחימה בשטח בנוי, ומצויד בנשק היורה אש לנפח
בחירה של יעד ברמה האסטרטגית משמעותה להציב את הדרג המדיני והצבא ביתרון מובהק ביחס לאויב. יתרון זה יכול לשנות לחלוטין את מהלך הלחימה ותוצאות המלחמה כולה, בדגש על יכולת הדרג המדיני לכפות על האויב תנאים לאחר המלחמה. לפיכך על המערכת הצבאית לתכנן בחוכמה את בחירת היעדים ולהיעזר בכלים לקבלת החלטות. הפצצת הירושימה ונגסאקי כמקרה בוחן
גם לנוכח ההתפתחות הטכנולוגית ושיטות לחימה חדשות, בעתיד הנראה לעין ימשיך צה"ל לתמרן בשטח האויב כדי להשמיד אותו ואת התשתיות שהוא נערך בהן. במקום להשקיע בניסיון להביא לידי ביטוי יותר מיכולותינו לשטח המורכב, יש לנסות ולשנות את המאפיינים של השטח הסגור ולהפוך אותו מיתרון עבור האויב לחיסרון
למרות העלייה המשמעותית ביעילות הכוח האווירי - הודות לחימוש המונחה ולמודיעין האווירי המשופר - הרי שפעולות הנגד של האויב גורמות לדעיכת האפקטיביות שלו. ניתן לצמצם את המגמה הזאת באמצעות שילוב טוב יותר של תמרון יבשתי עם הפעלת הכוח האווירי