מציג עמוד 88 מתוך 3138 תוצאות
על פי אחת הגישות בחקר המלחמות, למלחמה - בדומה לתופעות הטבעיות בעולם - יש מהות, דהיינו, יש לה מאפיינים שהכרחיים לקיומה, והמאפיינים האלה הם נצחיים ובלתי משתנים. אולם על פי גישה מנוגדת, תופעת המלחמה נעדרת מהות קבועה, דהיינו, שום מאפיין של המלחמה אינו הכרחי לקיומה ואינו נצחי ובלתי משתנה. הסוגיה הזאת מרתקת, אבל מקבלי ההחלטות צריכים לשאול את עצמם שאלות שונות לגמרי
שקיעת הלאומיות ועליית כוחה של הדת במזרח התיכון דחקו הצידה במידת מה את מאבקי הכוח הישנים בין המדינות ועוררו מחדש מאבק היסטורי מר הרבה יותר: בין האסלאם השיעי לאסלאם הסוני. המאמר מסביר כיצד נולד השסע העמוק הזה וכיצד הוא מעצב את פני המזרח התיכון
לקצינים רבים בצה"ל אין אומץ לחלוק על מפקדיהם. לתופעה הזאת יש סיבות רבות ותוצאה אחת: צבא פחות טוב ופחות יעיל שיתקשה לבצע את משימותיו כראוי. המאמר מונה את הסיבות לתופעה הזאת ובוחן את הדרכים למיגורה
כל אחת מהנסיגות שביצע צה"ל בעשורים האחרונים הייתה אירוע בפני עצמו. לכל נסיגה היה ביטוי ייחודי בהיגיון המערכתי והאסטרטגי שאפיין את המהלך. הריאיון הזה מתמקד בהתנתקות
המאמר מנתח את דרכי הפעולה של אט"א - הארגון שנאבק בספרד כבר יותר מ־50 שנים להשגת עצמאות לחבל הבסקים - ומנסה לקבוע אם זהו ארגון גרילה או ארגון טרור
במאמר "ניצחון ללא הכרעה" ממערכות 430 (אפריל 2010) חוזר אל"ם גור ליש לתפיסה שכה הזיקה לצה"ל במלחמת לבנון השנייה ולפיה אין צורך להכריע מלחמות, אלא ניתן להסתפק בהנחתת מכות כואבות על האויב. הבעיה המרכזית בגישה הזאת היא שידיה של ישראל קשורות, והיא אינה יכולה להנחית על אויביה מכות כואבות באמת. לכן במלחמה אין לה אופציה אחרת זולת הכרעת האויב
בחורף של 1939–1940 תקפה ברית־המועצות (168.5 תושבים) את פינלנד (3.6 מיליון תושבים) כדי להשתלט על שטחים אסטרטגיים ולהפוך אותה לרפובליקה עממית סובייטית. בעזרת תורת לחימה טובה, הכנות דקדקניות והרבה נחישות הצליחו הפינים לבלום את הצבא האדום במשך יותר משלושה חודשים ולהסב לו אבדות כבדות. בסופו של דבר אומנם איבדה פינלנד שטחים, אבל שמרה על עצמאותה
שלוש פעמים הוטל על צה"ל לפעול נגד קבוצות גדולות של אזרחים ישראלים: בפרשת אלטלנה, בפינוי חבל ימית ובהתנתקות. המאמר בוחן כיצד התמודדו המפקדים עם חיילים שהתקשו לבצע את המשימות מסיבות אידיאולוגיות ומהי הדרך להניע חיילים כאלה במשימות דומות הצפויות להם בעתיד
כל הצבאות במדינות הדמוקרטיות מתחבטים בשאלה איזה דפוס של יחסים ליצור עם התקשורת. הגישות נעות בין מתן חופש פעולה מפוקח לעיתונאים לבין הדרה מוחלטת שלהם מזירות הלחימה. המאמר בוחן את הגישות השונות וממליץ על הדרך המועדפת
לקצינים רבים בצה"ל אין אומץ לחלוק על מפקדיהם. לתופעה הזאת יש סיבות רבות ותוצאה אחת: צבא פחות טוב ופחות יעיל שיתקשה לבצע את משימותיו כראוי. המאמר מונה את הסיבות לתופעה הזאת ובוחן את הדרכים למיגורה