מציג עמוד 8 מתוך 283 תוצאות
"המפקד הוא אבי היחידה. פירושו של דבר, שהוא מטפח את היחידה כמשפחת לוחמים, קטנה או גדולה, בהתאם לתפקידו ולמספר הלוחמים שברשותו, שהוא רואה עצמו אחראי להם כאב הדואג למשפחתו". בתיאור תמציתי ומדויק הצליח יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח והמצביא הבולט של צה"ל במלחמת העצמאות, להגדיר את דמותו של המפקד בפלמ"ח ולאחר מכן בצה"ל
מאמר זה מבקש להשוות בין שני כשלי ההתרעה החמורים בתולדות קהילת המודיעין הישראלית: מלחמת יום הכיפורים (1973) ומתקפת חמאס (2023). חרף פערי מידע והקשרים שונים, ניתוח השוואתי של אחריות ארגונית, קונספציות שגויות, תפקוד האיסוף ותהליכי מחקר והערכה, מאפשר לזהות דפוסים דומים ושונים בשני המקרים. בעוד כשל 1973 נבע בעיקר מבעיה הערכתית, כשל 2023 שיקף במידה רבה גם כשל איסופי חריף - למרות גישה נרחבת למידע. המאמר מצביע על הזנחת תחומי איסוף קריטיים, דבקות עיוורת בקונספציה של "חמאס מורתעת" בכל הדרגים, והתעלמות ממידע איכותי שהתקבל. כמו ב־1973, גם ב־2023 כשלו מנגנוני הבקרה והספק בתוך מערכות המחקר, והדרג המדיני לא אתגר את הערכות המודיעין. התוצאה – הפתעה מוחלטת וחוסר מוכנות מהותי – מדגישה את הפער בין עוצמת יכולות המודיעין ובין חולשת השימוש בהן
רבים הכותבים ששוללים את נושא הכניסה הקרקעית, כל אחד וסיבותיו. ואולם רק קרב מגע, התחככות בתוך שטח הלחימה, רק בו קיים סממן ההכרעה
כמו בהפתעת הנ“ט, גם בהפתעת הרחפנים והכטב“מים היא אינה מעצם קיום האמצעי, אלא מהעובדה שהאויב מצא דרך להשתמש בו בצורה שלא היינו ערוכים לה ובצורה שלא רצינו לראות. כדי למנוע מעצמנו להיות מופתעים ממה שאנו יודעים (או היינו אמורים לדעת), עלינו להבין שעיקר הבעיה אינו נעוץ בידיעה, אלא בהבנה
