מציג עמוד 8 מתוך 374 תוצאות
המגזין השבועי של "מערכות": פודקסט בנושא החשיבות לחשוב אסלאמית, ומה היה קורה אם היינו פשוט מקשיבים לנאומים של יחיא סינואר / התמרון הרב־זרועי כאמצעי בניהול הסכסוכים של ישראל / הלמידה המבצעית של יחידת עוקץ / ההיבטים הרפואיים שאפשר ללמוד ממלחמת רוסיה-אוקראינה על המלחמה בעזה ובצפון / פרידה מראש המוסד לשעבר צבי זמיר
חרף הצהרת חזבאללה בתחילת המלחמה שכל עוד המלחמה בעזה נמשכת יימשכו תקיפות חזבאללה, הצטברו כלל הפגיעות בו למסה קריטית שהביאה אותו להסכים להסדרה. לנוכח יעילות שיתוק מרכזי הכובד של חזבאללה, שנשענה על שימוש יעיל בתפיסת חמש הטבעות של וורדן, אפשר להסיק שאופן פעולה זה עשוי להניב פירות גם במבצעים עתידיים של ישראל מול יריביה
מלחמת מנע/מכת מנע היו בעבר מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון של ישראל, כאשר זו זיהתה איום משמעותי המתפתח אצל אויביה ופעלה להסירו טרם התממשותו. מאז עליית חמאס לשלטון בעזה ומלחמת לבנון השנייה מול חזבאללה, צה"ל לא יישם דפוס פעולה זה, ושני ארגונים אלו התפתחו לאורך של כמעט שני עשורים לצבאות טרור המאיימים על ישראל איום משמעותי. במקומו התפתחו גישות פעולה של מניעת/צמצום התעצמות מתחת לסף המלחמה - מב"ם בצפון וסבבים בעזה. שני מקרי מבחן מהשנים האחרונות הממחישים מגמה זו הם התמודדות מול היכולת ההתקפית של חמאס, בדגש על מנהרות החל מ־2015, וההתמודדות מול הסבת הרקטות של חזבאללה לטילים מדויקים החל מ־2018. בשניהם עלה לדיון הרעיון של מלחמת מנע, אך לא התקבל. כלקח ישיר ממלחמת חרבות ברזל, מוצע להחזיר את דפוס הפעולה של מלחמת מנע/מכת מנע למרכז החשיבה הביטחונית בישראל. הלגיטימציה החיצונית והפנימית לכך, נובעת מכך שישראל חזרה לעידן "מלחמות אין ברירה". כדי לעשות זאת, נדרש גם להכיר במגבלותיה של המב"ם
מאמר זה בוחן את הסיוע האווירי ההתקפי שנתן חיל האוויר הישראלי באמצעות מטוסי קרב לכוחות היבשה המתמרנים בשלבי הלחימה המרכזיים בעזה במלחמת חרבות ברזל. לאחר סקירה קצרה של תולדות שיתוף הפעולה אוויר-יבשה ופירוט ההתפתחויות בתחום הסיוע האווירי ההתקפי בעשור שלפני המלחמה, עולה טענה כי הסיוע האווירי ההתקפי באמצעות מטוסי קרב במלחמה זו היה חריג לחיוב ביחס להיסטוריה הצבאית הישראלית. בין הסיבות לכך ניתן למנות את תהליכי בניין הכוח והאימונים לפני המלחמה, שינויים תהליכיים שנעשו תוך כדי המלחמה, הקצאת חימושים רחבה על ידי המטכ"ל ומספר גורמים הייחודיים לתנאי הלחימה בעזה. ייתכן כי אופי הסיוע במלחמה זו הוא גם תוצר של שינוי תרבותי בחיל האוויר, שביטויו הוא מדידת ההצלחה של פעילות החיל דרך הצלחת הכוח המתמרן. בהמשך מובאת השוואה בין המלחמה הנוכחית למלחמת לבנון השנייה (2006), מבצע עופרת יצוקה (2008–2009) ומבצע צוק איתן (2014), ובסיום מוצגות תובנות לגבי סיוע אווירי התקפי במלחמה עתידית בלבנון שתכלול תמרון רחב היקף
"במשך שנים יצרנו מול חמאס מערכת שקופה. חמאס למדו אותנו: את מגדלי התצפית, איך אנחנו אוספים מודיעין, מה חושף אותו ומה לא. הם למדו אפילו את הגדר היטב, את המכשול העילי והמכשול התחתי וכל מרכיב בהגנה שלנו שקוף מבחינתם. מה שראינו פה זו קריסה מוחלטת של ההגנה". אלוף (מיל') יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל, בריאיון ל"קול המערכות" על הלקחים המיידים שצריך להפיק, גם לרמת הדרג הטקטי הלוחם, על תפיסת ההגנה של צה"ל בעזה
סיפור הגלגולים השונים בהפעלת כוחות מסתערבים. מסתבר שהעלילות מסמרות השיער של פאודה מתגמדות מול המציאות ארוכת השנים שהחלה ביחידת המסתערבים של פלמ"ח ונמשכת ממש עד רגע זה. בפרק מספר הסופר והעיתונאי מתי פרידמן את סיפורם של המסתערבים הראשונים שנטמעו בביירות וסיכנו את חייהם לטובת המדינה עוד לפני שזו נוסדה ואילו תומר צבן ורז שביט ששירתו ביחידת דובדבן בשנות התשעים יספרו על הניסיונות למגר את הטרור בעזה בשנים הללו
״יש הבדל בין שיטות האימונים של צה״ל וחמאס. אולם, יש כאן חוברת עם הרבה מאוד תרגילים ותנועה שמעסיקה מדריך אימון גופני וכותב תורה בתחום זה. האתגר שלנו שאנחנו ניבחן בו הוא בכלל בלבנון ולא בעזה ששם התוואי שטח יותר פשוט, המלחמה שם מבחינה פיזית תבחן אותנו״. סא״ל ד״ר עקיבא גרוסמן, רמ״ד תרבות גופנית במכללות הצבאיות, בריאיון ל״קול המערכות״ על הכושר הגופני של לוחמי חמאס, מוכנותם לאירועי 7 באוקטובר, השפעת הכושר על היבטים נוספים כמו החוסן המנטלי, וכן על היערכות החזבאללה בפן הכושר הגופני
המאמר טוען כי במלחמת "חרבות ברזל" השיג צה"ל הכרעה בשתי זירות, באופן ההפוך מהמקובל בתורה הצבאית. בעזה - הושגה הכרעה טקטית ואופרטיבית מול חמאס, שהתבססה על שחיקת כוחות ויכולות האויב בעיקר באמצעות פעילות יבשתית התקפית; בלבנון - הושגה הכרעה אסטרטגית, אופרטיבית וטקטית (בסדר הזה) מול חזבאללה, שהתבססה על תחבולה באמצעות פעולות קינטיות ("מכות מנע") ובהן פיצוץ ביפרים ותקיפות מהאוויר נגד יכולות ומפקדים, והמשך בפעולה יבשתית נגד תשתיות לחימה במרחב הגבול. הדיון בהכרעה הלך ונעלם בתוך צה"ל בשנים האחרונות, והמאמר מציע מצע מחודש לדיון כזה
עיון בלקט המאמרים והספרים שפירסמה "מערכות" לאורך השנים מלמד כמה גדול המשקל שמעניק צה"ל לנושא הכתיבה והעיון כאמצעי למיצוי הידע האישי והניסיון הרב המצטבר בידי מפקדיו
בדיון על אופי המעורבות ההולכת וגוברת של הציונות הדתית בצה"ל, בולטות שלוש תזות עיקריות: הראשונה היא תזת ההדתה, שמסבירה את מעורבות הציונות הדתית בצה"ל כתהליך של השתלטות "תיאוקרטית" על צה"ל. השנייה היא תזת האופוזיציה השמרנית, שמסבירה את מעורבות הציונות הדתית בצה"ל כחלק מתהליך רחב יותר של מאבק בין תפיסות שמרניות בצה"ל, בעיקר בקרב הפיקוד הזוטר, ובין ערכים פוסט־מודרניסטיים שקנו שליטה בקרב הפיקוד הבכיר. השלישית קיבלה את הכינוי תזת הנוסעים ברכבת, והיא רואה את מעורבות הציונות הדתית כרצון טבעי להשתלבות בצבא ככל יתר אזרחי המדינה. קשה לבסס טיעונים אמפיריים בעד או נגד כל אחת מהתזות הללו. מחקר זה מנתח את מאפייני הנוכחות של בני הציונות הדתית במערך הלוחם של צה"ל, באמצעות ניתוח מאפייני הנופלים הדתיים במלחמת "חרבות ברזל", מתוך רצון לבחון באופן אמפירי שאלות הקשורות בתזות הללו. מחקר זה מהווה המשך למחקר קודם, שבחן מאפיינים חברתיים-כלכליים של נופלי "חרבות ברזל", אך משתמש במתודולוגיה שונה, ממוקד באוכלוסייה דתית וכן כולל ניתוח של כל נופלי המלחמה. הראיות התומכות בתהליך הדתה עשויות להיות מונוליתיות דמוגרפית ואידיאולוגית של מעורבות הציונות הדתית, כמו ריכוז בהתנחלויות, בישובים דתיים ובדרגות גבוהות. לעומת זאת, ראיות התומכות בהשתלבות עשויות להיות אפיון דמוגרפי רחב של מעורבות הציונות הדתית. ממצאי המחקר מצביעים על נשיאה חריגה של נטל הסיכון הבטחוני על ידי הציונות הדתית, בעוד האוכלוסייה הלא־דתית נושאת בנטל סיכון ביטחוני הדומה לחלקה היחסי באוכלוסייה. מבחינת המעורבות של בני הציונות הדתית במערך הלוחם בצה"ל, ממצאי המחקר מצביעים על גיוון יחסי בסוגי היישובים שהם מגיעים מהם מבחינת מיקומם של היישובים והצביון הדתי שלהם, ועל דומיננטיות של בני הציונות הדתית בקרב נופלי המילואים ובקרב הדרגות הזוטרות. כמו כן, נמצא כי בקרב נופלים דתיים שיעור יחסית גבוה של ישובים מאשכול סוציו־אקונומי נמוך יחסית לנופלים שאינם דתיים. מאפיינים אלה אינם תומכים בתזה התופסת מעורבות של השתלטות תיאוקרטית על צה"ל, ומאפשרים נקודת מבט נוספת על תהליכי שינוי המתרחשים בו