מציג עמוד 8 מתוך 1485 תוצאות
בין זרועותיה השונות של קהילת המודיעין האמריקנית ניטש ויכוח ערב מתקפת טט. הבדלי תפיסות מבצעיות, ומאבקי אגו בין גנרלים ומנהלים בכירים, הביאו לכך שהמתקפה בסופו של דבר הייתה הפתעה גמורה
צבא היבשה של פקיסטאן הוא המקרה היחיד בעולם של ארגון צבאי השולט באופן מוחלט בכל נגזרותיו של התחום הגרעיני. התנהלותו עשויה להשפיע גם על המזרח התיכון
ערב המלחמה עסק הצבא הרוסי בבניין כוח למלחמה בעצימות גבוהה נגד נאט"ו ולמלחמות מקומיות שבהם יצטרך להתערב באופן צבאי. לשם כך השתנה מבנה כוח האדם של הצבא והוגדל מספר החיילים המקצועיים הנמצאים בכשירות יותר מבעבר. נוסף על כך נוצרו הצק"גים ואוישו בתקנים שחלקם לא מתאימים לפריסה במלחמה. את ההשלכות הצבאיות למדיניות זו אנו רואים באוקראינה
הצורך לשחוק מערכים גדולים של האויב מחייב פעולה בסדר כוחות גדול, למשך זמן ממושך. מערכה סדורה של פשיטות חוזרות ונשנות, בכוחות גדולים, עשויה להקנות לנו חלק מהיתרונות המבצעיים והמורליים הגלומים בפעולה קרקעית רחבת היקף, בלי לשלם מחירים מדיניים ופוליטיים הנגזרים מכיבוש המרחב
תפיסת ההכלה האמריקנית בשנות ה־40 וה־50 של המאה ה־20 החלה כמברק של דיפלומט אמריקני זוטר יחסית בשגרירות ארצות הברית במוסקווה בניסיון להסביר את ההתנהלות הסובייטית לאחר מלחמת העולם השנייה, והפכה עד מהרה לעמוד האש המנחה את מדיניות החוץ האמריקנית במהלך כל תקופת המלחמה הקרה. מבט עכשווי על אותם מסמכים מצביע כי בהיעדר עוצמה צבאית (כולל גרעינית) המרתיעה את שני הצדדים מהסלמה ישירה, עליונות כלכלית ומדינית, לכידות פנימית, סבלנות רבה וחולשות מבניות של היריב – כלל לא בטוח שהמדיניות אפשרית
בעשור וחצי האחרונים נעו גישות הממשל בארה"ב כלפי מבצעי השלום בין התלהבות רבה להסתייגות מוחלטת. הגישה כיום היא מפוכחת מאוד, שכן ברור לכולם שמדובר במבצעים מורכבים מאוד ויקרים מאוד שמצריכים תיאומים ושיתופי פעולה עם גופים בין-לאומיים ואזוריים
