גדוד המוסטנג הקופץ

הנאמנים - מסודות הרכש בתש"ח

יחוד ויעוד

תקציר דוקטורט: נלחמים את דרכם פנימה: חיילים בודדים, הגירה, וזהות לאומית בישראל

בכל שנה מתגייסים לצה"ל כ־3,000 חיילים בודדים המגיעים מחו"ל. לא מדובר בתופעה גברית; קרוב למחצית הם למעשה חיילות בודדות. הקבוצה הגדולה ביותר מגיעה ממדינות ברית המועצות לשעבר, ומונה קרוב ל־40% מהחיילים, כשליש מגיעים מצפון אמריקה, והיתר מצרפת, בריטניה, אוסטרליה, ברזיל, ומכ־50 מדינות נוספות (ראו מספרי חיילים לפי שנה ואזור גאוגרפי בטבלה המצורפת). למרות המספרים המרשימים, ועל אף המרכזיות בשדה המחקרי בישראל של מחקרי ביטחון, צבא וחברה מחד גיסא, והגירה ואינטגרציה מאידך גיסא, זהו המחקר הראשון היסודי ורחב ההיקף שנכתב על חיילים בודדים ששירתו בשנות ה־2000. התופעה מקבלת הד רב בציבוריות הישראלית, ועל אף שלא נערכו מחקרים מקיפים בשאלת מניעיהם, הם מוצגים לנו כתערובת של ציונות ואלטרואיזם. לישראלים, כך מספרים לנו בכתבות מגזין, יש הרבה ללמוד מהחיילים הבודדים בכל הקשור לאהבת הארץ ונתינה לזולת. החיילים, בתרומתם ואהבתם, מזכירים לנו את מי שהיינו פעם. שירותם הצבאי מתורגם בשיח הציבורי ל"עלייה", אף על פי ששיעור הנשארים בישראל לאחר השירות הצבאי לעולם לא נבדק, ולמעשה אינו נמצא במעקב. מדוע חיילים אלה מתגייסים לצה"ל? מה מבדיל את המתגייסים מרבים אחרים בעלי מאפיינים דומים שאינם מתגייסים? האם הם נשארים בישראל לאחר שירותם הצבאי?

תקציר דוקטורט: הבית והמחנה: פעלנות של נשות חיילים דתיים קרביים בשירות חובה

אחד התהליכים הבולטים בחברה הישראלית בעשורים האחרונים הוא עלייה בגיוס משרתי חובה המשתייכים למערכת הדתית, כלומר המחנה החרדי והמחנה הציוני־דתי. כמה מהמתגייסים נישאו עוד לפני תחילת שירותם, בעוד אחרים נישאו במהלכו. המחקר הנוכחי עסק במתח בין מערכות תובעניות (מבנים חברתיים), לפעלנות בקרב בנות זוג הנשואות לחיילים דתיים קרביים בשירות חובה. תיאוריות סוציולוגיות שונות עוסקות לא מעט בסוגיה מרכזית: עד כמה אפשר להבין את מה שקורה בחברה כתוצר של פעלנות (agency) – פעולת הפרט, יכולת פעולה והשפעה או כתוצר של מבנה (מוסדות ותהליכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים). בהתייחס לספרות העוסקת במבנה־פעלנות, מעוגן המחקר בספרות העוסקת בהשפעתם של המערכות התובעניות ושל הפעלנות על בנות הזוג.

תנופה ותורפה – קריאות חברתיות בדוקטרינה הצבאית של ישראל

כשנה ושבעה חודשים מאז החלה מלחמת "חרבות ברזל", כתגובה לטבח 7 באוקטובר, הקריאה בספר הנסקר היא קריאה מטלטלת. וזאת, כפועל יוצא לבחירה המדויקת של עורכיו לעסוק בארבעה ממרכיבי הדוקטרינה הצבאית – שלהם נגזרות חברתיות בוערות גם במלחמה הנוכחית: דפוסי ההכרעה והניצחון – אפרופו הבטחת ראש הממשלה ל"ניצחון מוחלט"; טבעם של אמצעי הלחימה והשפעותיהם על המוסר הצבאי ועל הלגיטימציה הצבאית הפנימית והבין־לאומית בעידן המלחמות החדשות – אפרופו תביעת דרום־אפריקה את ישראל בבית הדין הבין־לאומי בהאג; מארג היחסים הגלוי והמשתמע בין הדרג המדיני והצבאי – אפרופו היחסים העכורים בין דרגים אלה הָָחֵֵל בתחילת המלחמה וכלה בדיונים המתנהלים בין הדרגים בקבינט המדיני־ביטחוני; מודל הצבא ועקרונות הגיוס והשירות – אגב ההחלטה על הארכת שירות הסדיר והמילואים והמאבק על גיוס חרדים תוך כדי המלחמה

אוניות הנשק במפעל הרכש - צבי בן־צור

פעילות צי הרכש[1] לא קיבלה את המקום הראוי לה בזיכרון ההיסטורי של הקמת המדינה. בהפעלת הצי היו אמנם כשלים, אך באופן כללי ניתן לומר ש"סיפק את הסחורה", תרתי משמע. יש לקוות שמפעל הרכש בכלל, ופעילות צי הרכש במסגרתו בפרט, יזכו ליותר הכרה מצד הציבור הרחב, שכן במידה רבה ישראל שרדה בזכותם, ולבסוף ניצחה במלחמת העצמאות. סא"ל (בדימוס) יהודה בן־צור היה מוותיקי הפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח), ליווה ספינות מעפילים וספינות רכש, היה מ"מ ג'יפים בגדוד ה־9 של חטיבת הנגב בפלמ"ח ולימים מפקד בכיר בחיל הים. במשך שנים רבות חקר את מפעלי ההעפלה והרכש. מחקריו מפורסמים באתר הפלי"ם, ההעפלה והרכש באינטרנט. בנו צבי בן־צור - הוובמסטר והעורך הראשי של האתר - כתב את המאמר הזה על סמך מחקריו של אביו.

ההגנה מול "הסוס הטרויאני הבריטי" במלחמת העצמאות

שש החלטות התקבלו בלונדון בשנים 1948-1947, ובעקבותיהן בוצעו פעולות במזרח־התיכון. המהלכים האלה עיצבו את מסגרת העל של מלחמת העצמאות - גם אם במקרים רבים הם לא התממשו לפי המטרות והתוכניות המקוריות של הבריטים

הלקחים הרוסיים מהלחימה בסוריה

מלחמת האזרחים בסוריה שימשה כר פורה לצבא הרוסי ליישום לקחים טקטיים וטכנו־טקטיים. חלק מהלקחים שנלמדו במהלך המלחמה היו אשרור של תהליכים שכבר קיימים בצבא הרוסי - חלקם רלוונטיים למלחמה בעצימות גבוהה, ואחרים נוגעים רק למבצעי התערבות במדינה אחרת

קרבות בכף היד - קרב הייסטינגס

"כל מפקד אשר יטען שהוא עסוק מכדי לקרוא, ימלא שקים בגופות חייליו" (גנרל ג'ים מאטיס) "קרבות בכף היד" הוא מיזם משותף למחלקת מת"ת בזרוע היבשה ולמכללה לפיקוד הטקטי שבמכללות הצבאיות. בבסיס המיזם קיימת ההבנה כי לימוד לקחים מקרבות קלסיים והטמעתם הם חלק מהותי מאמנות המלחמה