מציג עמוד 75 מתוך 1592 תוצאות
במרס 2011 היה צבא סוריה ערוך להגיב להתקפה ישראלית מרמת הגולן, ובמקרה הצורך גם להתערב בלחימה שבין צה"ל ובין חזבאללה. מאמר זה בוחן מה היו תרחישי הייחוס של הצבא ערב המלחמה, מה הייתה תפיסת המערכה שלו וכיצד הוא נערך ליישמה. על בסיס הידע והמסקנות אפשר יהיה לבחון את השינויים בתפיסת המערכה הסורית במהלך מלחמת האזרחים ואחריה
עד מלחמת האזרחים נשא חיל ההנדסה הסורי את מבטו לכיוון ישראל והתמקד במניעת התמרון וההתקרבות של הכוחות הישראליים לכיוון דמשק. מלחמת האזרחים הביאה לידי ביטוי את הקושי הקיים בלחימה אורבנית. חיל ההנדסה הסורי המשוקם ככל הנראה יתבסס ויהיה מיומן יותר בטיפול בחומרי נפץ, במיגון ערים ובבניית מנהרות לחימה
ככל שמלחמת האזרחים בסוריה תדעך ושיקום הצבא הסורי יתקדם, אנחנו צפויים לראות צבא ממוכן יותר, שחימושו מתקדם יותר, מאורגן בצוותי קרב רב־חיליים הנהנים מסיוע אווירי של מטוסי קרב וכטמ"מים רבים. ההרכב שלו כנראה ימשיך להיות ממוקד ביכולות לחימה נגד מורדים עתידיים, כך שהרכב הכוחות המתמרנים יושתת בעיקר על בסיס הרגלים הממוכנים, המתוגברים בטנקים, ופחות על טנקים מתוגברים ברגלים
למה לישראל אין עדיין תפיסת ביטחון לאומי? על אף שישראל מתמודדת עם אתגרים מדיניים וצבאיים קשים מאז הקמתה, היא טרם גיבשה תפיסת ביטחון לאומי רשמית. דוד בן־גוריון ניסח אמנם תפיסה חלקית ובהמשך נעשו ניסיונות לעדכנה, אך אלה מעולם לא אושרו על־ידי ממשלות ישראל לדורותיהן. בכירים במערכת הביטחונית והמדינית מסבירים בריאיון למערכות למה זה עוד לא קרה
לרשות ישראל לא עומדים המותרות לנהל מערכות התשה ארוכות. מערכות משלימות כאלה יכולות להתרחש "על אש קטנה", אך רק לאחר שהאיום העיקרי הוסר. התמרון היבשתי הוא הכלי המיטבי להשיג את קיצור משך המערכה שכן הוא, יותר מכל אמצעי אחר, מציב איום של ממש על שרידותו השלטונית והתפקודית של האויב שבגינו מוכן הוא להפסיק את המערכה
היעד לגרום לטובים מכלל היחידות להגיע להדרכה ראוי ונכון, אך מחייב התייחסות מיוחדת. בראש ובראשונה נדרשת הכרה של מפקדים בכירים בחשיבות העיסוק בתחום זה. שנית, יש לפעול להפוך את העיסוק בהדרכה לתחום מוערך ומתוגמל כך שיהיה מבוקש גם על־ידי הפרטים, במקביל לדחיפת המפקדים למלא תפקידים אלה
נקודת המוצא של הכותב היא כי בשדה הקרב האורבני היתרון האיכותי של צבא מודרני מדינתי - הא־סימטריה - מתפוגג ובסופו של דבר הלחימה היא "אחד על אחד". האם אין היכולת הטכנולוגית, האצורה במשאבים המדינתיים העומדים לרשות הכוח הסדיר, עשויה לפתור את הבעיות האלה? תגובה למאמרו של אל"ם (מיל') בועז עמידרור "אובדנה של הא־סימטריה בטווח המגע ותעתועי הקטלניות", גיליון 485-486 ,עמ' 16-2
