דמות האויב הערבי בתש"ח

מלחמת העצמאות צרבה בתודעה הקולקטיבית של היהודים בארץ ישראל דימוי סותר של האויב הערבי: מצד אחד נחשל ומצד אחר מסוכן מאוד העלול להמיט על היישוב שואה

הטרילוגיה של המערכות העוקבות

החל מהמחצית השנייה של המאה ה־20 מרבית העימותים הם א־סימטריים ופורצים ביוזמת הצד החלש במגמה לשנות את הסטטוס־קוו. הצד החזק בעימות מתמודד עם האתגר הזה באמצעות סדרה של מערכות עוקבות שמטרתן ליטול את היוזמה ולהכריע את העימות לטובתו -עד כה במידה מוגבלת של הצלחה

נאומי הניעה לעידוד רוח הלחימה - מהעת העתיקה ועד למלחמות ישראל

מאז ומעולם נהגו מנהיגים ומצביאים לשאת דברים בפני לוחמיהם בטרם יצאו לקרב. נאום מוצלח מאפשר לחזק את רוחם של החיילים, לנסוך בהם ביטחון ביכולתם ואמונה בצדקתה של המשימה ולהניע אותם ללחימה בשדה הקרב

מלחמה נחושה או הפגנת סרק?

בקרב המפקדים והחוקרים של מלחמת יום הכיפורים - הן הישראלים והן המצרים - ישנה מחלוקת עמוקה בנוגע לשאלה אילו יעדים רצו המצרים להשיג במתקפת 14 באוקטובר 1973. השאלה המרכזית היא אם המתקפה הזאת הייתה מאמץ אמיתי של המצרים להגיע למעברי ההרים בסיני ואף מעבר להם - בהתאם לתוכנית המלחמה שלהם - או שמדובר היה במראית עין של מאמץ אופנסיבי שנועד רק לרצות את הסורים

אוגדת הגליל במלחמת של"ג

אוגדת הגליל עשתה את כל הדרך מגבול ישראל-לבנון ועד ביירות ובדרך הרגה מאות מחבלים, שבתה 6,000 מחבלים ותפסה שלל רב. עקרון הפעולה המרכזי שלה היה החדרה מהירה של צוותי קרב משוריינים לעומק שטחו של האויב ולאחר מכן כיתור והשמדה של ריכוזי המחבלים

כיבוש הבופור

כיבוש הבופור ייזכר לעד בשל אמירתו האומללה של ראש הממשלה בגין כי בקרב הזה לא נהרג איש מחיילינו ואפילו לא נפצע. עם זאת ראוי הקרב הזה להיזכר בראש ובראשונה בשל הדבקות במשימה שהפגינו הלוחמים - אנשי סיירת גולני ופלוגת ההנדסה

התרעה במבחן

נפילת הפנטום

מייד לאחר שהפנטומים הראשונים החלו להיקלט בחיל האוויר, הם הפכו לכוח היחיד שתקף מטרות בעומק מצרים ואת המערכים של טילי הקרקע-אוויר שלאורך התעלה. התוצאה הייתה שהם סבלו משיעורי שחיקה בלתי נסבלים, בעוד שאר חיל האוויר וצה“ל צפו בקרב בחוסר מעש. אי-מיצוי הכוח הוביל לתבוסה אסטרטגית של ישראל במלחמת ההתשה. כך הפך הפנטום לעושר השמור לבעליו לרעתו

מלחמת לבנון השנייה: הזדמנות שהוחמצה

בקיץ 2006 יכולה הייתה ישראל לשנות מהיסוד את המציאות בגבול הצפון באמצעות הנחתת מכה קשה על החזבאללה, אך לא עשתה זאת. הסיבה המרכזית לכך הייתה ההתנהלות של פיקוד הצפון. במקום להוציא אל הפועל מייד תוכניות טובות שאושרו מראש הוא העדיף שלא לפעול עלפי סמכותו ועל-פי עקרון הפיקוד מוכוון המשימה אלא להמתין לתנאים מבצעיים אופטימליים ולאישורים מהמטכ”ל

המשטרה היא הכתובת, לא הצבא

בעת שגרה מטפלת המשטרה במצבי חירום בתוך גבולות המדינה. העברת הסמכות הזאת לפיקוד העורף במקרה של רעידת אדמה עתירת נפגעים לא תייעל את עבודות ההצלה כפי שטוען אל“ם חיליק סופר (“רעידת אדמה בישראל: האתגר והמענה“, מערכות 418 (אלא תגרום לתשלום “דמי לימוד“ יקרים, שמשמעותם היא איבוד זמן יקרונזקים לפרט ולמדינה